מים רבים לא יכבו אהבה

מעט נוסטלגיה
שנים רבות עברו מאז חגגו סבא וסבתא שלי את יום נישואיהם ה-50 ברפת הראשונה של קיבוץ חפציבה -  הלא היא מסעדת דג דגן. ביום הנישואים ההוא, על אף הדרך הארוכה, משפחתי ואני נסענו לכיוון הר הגלבוע. הגענו למרגלותיו, פנינו בכניסה לקיבוץ חפציבה והחלנו צועדים אל עבר המבנה שהוקם ב-1925 ושימש כרפת.

סבי נפטר לפני שנים אחדות והמקום עדיין מסמל עבורי חלק ממנו. כשסבי וסבתי עלו (בנפרד) לקיבוץ עם עליית הנוער, בסוף מלחה"ע ה-2,רצו להוכיח את חריצותם הרבה ע"י עבודה פרודוקטיבית. ואיך אם לא ברפת. בין חליבה לחליבה, בין משמרת למשמרת, אני יכולה לדמיין כאן את סבתי מגיעה על אופניה מדלגת בקלילות לכיוון הפרות, ומתחילה לחלוב במו ידיה. (הרי אז לא היו מכונות שעושות הכל!). לא אלאה אתכם בפרטים, אך כמובן שקשה היה לא להתלהב מקצב עבודתה של סבתי (עד היום היא הכי זריזה במשפחה), כנראה שאת סבי זה הרשים - כשחלב יחד איתה. ואם הישגים אלו לא הרשימוהו, על פי הכרותי עם הנפשות הפועלות - סבתי דאגה לכך שבסופו של דבר ייפול בקסמה ויישא אותה לאישה. לכן שום ארוחה כאן היא לא רגילה, היא אוסף מחשבות על סבא, סבתא, הקיבוץ של שנות ה-40, הרפת שהייתה, מה היה קורה אם ואיך פרחה לה אהבה דווקא כאן...

האווירה כיום
מבנה הרפת לא שונה כלל,כולל קורות העץ שמחזיקות את הגג בצורה מיוחדת המושכת אליה סטודנטים לאדריכלות מכל הארץ. המקום אפוף נוסטלגיה חזקה. נוספו חדרים נוספים בהם ניתן לערוך ארועים פרטיים, ושבבי הנסורת לרגלי השולחנות מחזקים את הרגשת ה"כפריות" והשיחרור שבמקום.
בכניסה למסעדה ישנה גינה עם מספר שולחנות שמעליהם שיחי בוגונביליה. בצהרי היום ניתן לשבת כאן וליהנות מהרוגע והחום של עמק המעיינות. עם בירה קרירה ומאיר אריאל ברקע שמוסיף לאווירה: "כל העניין הוא לשתות משהו קר בלב מדבר.." התענוג כפול. המסעדה בורכה במיקום בין היפים בארץ, הגלבוע מצד אחד ושדות העמק מצד שני. בשכנות למסעדה נמצאת האורווה של הקיבוץ, בה משמינים מנחת סוסי הקיבוץ המטופחים, כלבים, חתולים ושאר חיות אחרות.

מנה מנצחת
כשפגשנו את גלי ולנר, בעלי המסעדה, שאלנו אותו מה עדיף? דג ים או דג בריכות? הבנו שהכל תלוי מאיזה תנאי ים או בריכה הדג הגיע. הדגים שמוגשים לסועד מגיעים בעיקר מבריכות הדגים המעולות שבקיבוצי העמק, ודגי הים מגיעים היישר מקפריסין ונורבגיה.
בזמן שחיכינו לדג, התענגנו על פטריות ממולאות באגוזים ומוקרמות בשמנת וגבינה (49 ₪), ושלל סלטים (הכלולים במנה) בניהם כרובית מטוגנת מעולה, חציל תאילנדי, איקרה (למכורי הדגים), שומר, חומוס, סלק, חציל בטחינה וכמובן לחם טרי טרי עם חמאת שום.

בשלב הזה כבר לא הייתי בטוחה שאני רוצה דג לארוחת צהריים אלא ספה נוחה.
פילה הדניס ברוטב חמאת שום ולימון (95 ₪) הגיע מעוטר בסלט רענן וצ'יפס מעולה.ריחו עורר תאבון עז בקרבינו. אך פילה המוסר שטוגן על מצליה בחרדל (89 ₪) הצטיין מכל, הקריספיות של הטיגון עם הטעם של החרדל גרמו לבן זוגי שלא "מתלהב" מדגים בלשון המעטה, לתהות מחדש על יחסו עם ז'אנר זה. כשהגיע הרגע לבחור מבין שלל הקינוחים המפתים לא ידענו מה לעשות, תמר המלצרית (מבית השיטה) החייכנית ומבינת דבר יש לומר, המליצה לנו על 'שוויצריה' (35 ₪). זוהי עוגייה מהסוג של קוקילידה מעליה שכבות קצפת וקקאו- קשה לתאר במילים אך שווה לטעום.

קהל יעד
לרוב פוקדים את המקום מטיילי סוף השבוע שמוצאים כאן מקום טוב למנוחה וארוחה. באמצע השבוע ניתן למצוא כאן את הקיבוצניקים של עמק בית שאן ולעיתים קרובות חוגגים כאן בר או בת מצווה. גלי הבעלים מספר כי התחבר עם קבוצת מטיילים מהמרכז. כשחושקת נפשם בארוחת דגים טובה, מגיעים אליו. בנוסף יש לציין שלא רק "אוהבי דגים" ייהנו כאן כי לאחרונה נוספו מנות בשריות וצמחוניות כמו: רביולי, ספגטי, פשטידות,פיצה, שניצל, פרגיות ועוד.

חשבון בבקשה
פילה דניס  95 ₪
פילה מוסר 89 ₪
פטריות ממולאות  49 ₪
שוויצריה 35 ₪
סניקרס  35 ₪
סה"כ 303 ₪

*כתבה פרסומית.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי