לכבוד יום האנשים שלא יודעים לבשל: 4 מסעדות מושלמות

יום האנשים שלא יודעים לבשל נחגג השבוע. ובתור בשלנית גרועה, מבחינתי זה אחד הימים הטובים בשנה – זה היום בו אני מרגישה שסוף סוף מוקירים את אלפי המחבתות שהרסתי, עשרות הצלחות שנחות על משכבן בשלום, ואת מיליון החביתות הדהויות שנזרקו לפח בלי רחמים (וטוב שכך). אז איך אומרים אצלנו הבשלנים הגרועים? הדרך לסעודה רצופה בכוונות טובות (שלא מומשו). במיוחד לכבוד היום הזה – הכנתי לכם רשימה של 4 מסעדות נפלאות, שמסייעות לי להחזיר את הכבוד האבוד שלי, מול שני צאצאים למודי סבל קולינארי ועמוסי טענות. אז הנה הרשימה של המסעדות המושלמות עבור יום האנשים שלא יודעים לבשל, שנחגג ב-13 ביוני.

ג'ויה  - מפסטה "אל דנטה" גרועה במיוחד מעשה ידי, לפסטה מוש של ג'ויה!

זה התחיל כמו יום רגיל. שני ילדי המתקתקים חזרו מביה"ס, ולכבוד המאורע נטשתי את עבודתי 'בקטנה' ושיחקתי אותה בשלנית דמיקולו שרוקחת פסטה בסגנון איטלקי (ב-ט-ח). אז הרתחתי מים, שמתי הפסטה, סיננתי הפסטה, בזקתי יין לרוטב כמו המתמודדים במאסטר שף, וערבבתי את הכל יחד במחבת.

בת ה-12 זעקה בגועל שהיא לא מתחברת. ובן ה-10 הכריז שהוא כבר שבע, לאחר שהגניב מבט מוזר לעבר הפסטה המסכנה. ואני ניסיתי עוד לגייס אותם כשלעסתי מהפסטה שטעמה היה כמו נייר שיוף מהול בגואש אדום ודמיוני הפליג לסיטואציה בה אני מקבלת טלפון מהשגרירות האיטלקית שאוסר עלי להגיע לארץ המגף מעתה ועד עולם בשל הבושה והפאדיחה.

אני, בפיגוע אוכל אחר. צילום: מתוך אלבום פרטי

אז מה עשינו? תוך רבע שעה כבר היינו בג'ויה רעננה שמביאה את טעמי איטליה המופלאים אל הצלחת. והיא מצוינת ואין בה נפילות. כמו אצלי.

בראשונה – לקחנו ארנצ'יני שהשכיחה באחת את טעמי פסטת הבית שרקחתי.

בעיקריות  - לזניה מופלאה של ג'ויה, פפרדלה שמנת עם פורטבלו לבן 10 שמיד חזר להיות רעב וריגטוני קרם עגבניות עם עגבניות מיובשות לבת ה - 12 שפתאום התחברה כעיר שחוברה לה יחדיו.

קינוחים - עפנו יחד על עוגת גבינה שצחקה לי בפנים.

ג'ויה. ירושלים 34, רעננה. 053-6321652

הפסטה המושלמת. צילום ג'ויה

נאם - עלילות המוקפץ שקפץ ונמלט מהמחבת, עד שהגענו לנאם וניצלנו

בחיי שהיתי בתאילנד וקראתי אינספור מתכונים ואפילו עפתי על עצמי וקניתי רטבים אסייתיים  - שמן דגים, סויה, שמן שומשום וכל מיני רטבים שהתחננו להישאר על המדף אך כפיתי את עצמי עליהם בשם היוהרה. רקחתי במחבת את כולם כולל אטריות אורז, שבזמן ההקפצה זרמו איתי כמו חברות נפש. אבל רבע שעה בצלחת הפכו אותן לערימת זרדים קשים ומכוערים בצבע של מאופרת גרועה. 2 צלחות משני הכיוונים נגללו לעברי וישבתי ארוכות לשיחה עם אטריות שאמרו לי 'דונט קול אס וי קול יו' ועד היום אני מחכה לשיחה. בינתיים טסנו לממלכת נאם -  פנינה קולינרית עם אוכל תאילנדי מושלם.

הצאצא בן ה-10 מתענג על מוקפץ מעשה ידיי. צילום: אלבום פרטי

בראשונות – אגרול צמחוני וסלט ים וון סן עם עוף ואטריות שעועית.

בעיקריות – פאד תאי מושלם, פאד קא פאו ברוטב צדפות שהיה נהדר ועשה טוב בלב ובנפש וקאו פט עם שרימפס.

ביציאה החוצה עצר אותי 'סטיקי רייס' קשוח ואיים עלי שאם עוד פעם אפגע באטריות חפות מפשע הוא יהפוך אותי לסושי רומני.

נאם. דיזנגוף 275, תל אביב. 053-9373384

ככה מכינים מוקפץ. צילום: נאם

חצות – על השיפודים והבשרים שהצילו אותי - כולל רומן קצר ומפתיע!

השמן רתח בקלילות במחבת, ואני כבר חשבתי שזה סימן שהפעם הבשר יצא לי טוב – אבל כמובן שהתבדיתי. לתוך השמן זרקתי כמה פרגיות והוספתי כל מיני תבלינים של שפים משופמים עם כרס (אני לא משופמת ולא עם כרס, אבל היי... מי יודע מה יביא אתו יום?) הקפצתי, שתיים נפלו אל מותן לרצפת המטבח ונטרפו ע"י חתול שחור שמן, והשאר הוטלו לתוך צלחת הצאצאים שנמלטו החוצה מהמטבח בואכה לסלון הבית בצרחות אימה.

מיד לאחר האירוע הקשה, העמסנו רכב לירושלים האהובה, למסעדת חצות. הזמנתי כל מה שצריך כדי לשכוח מהפרגיות האבודות, אחת מהן אגב נצפתה עולה לכנסת להצעת חוק לאיסור ממכר מצרכי בישול לבשלנים גרועים.

בראשונות – רקדנו על הסלטים המצוינים, הטריים ומגוונים.

בעיקריות – לקחנו את המעורב הירושלמי של חצות שהוא הסמל הקולינרי של המסעדה וכמובן מנת פרגיות. הצאצא התאהב באחת מהן והשניים עשו 'סלפי' והחליפו טלפונים, הוא מלמל לעברי ששריין אותה ואת חברותיה לארוחות מעתה ועד עולם 'כי אני לא מתחבר לפרגיות שלך', אמר וכמעט קיבל חיבור לסל אימוץ אצל משפחה אחרת.

בקינוחים – לקחנו כמובן סופלה שוקולד חם ואני לא קיבלתי כלום כי הילדים עשו עלי חרם, אחת הפרגיות (כפרה עליה), הגניבה לי קצת גלידה וניל כמחווה של שלום.

חצות. אגריפס 21, ירושלים. 053-9438478

בשר ערב לחיך. צילום: חצות

בני הדייג – על דג שנדבק, כישוף של סלומון ומסעדה שיודעת דג מושלם מהו

מאחר ואנחנו נצר לשושלת פון שטרוסן אז הצאצא דורש דגים וכמה שיותר. לכן המשרתת – אנוכי, קונה לאציל דגים במיטב כספי, ואפילו מנסה להכין אותם טעים (ביחס אלי כמובן). אבל.... כוונות, לחוד ומציאות לחוד. במקום לייצר דג עסיסי נימוח וטעים, התוצאה הנצחית שלי היא דג דבוק למחבת, ברמה של דבק שלוש שניות. גם ניסיונות הדג בתנור כשלו למרות שכל המאמות הבשלניות ביוטיוב טוענות שאי אפשר לטעות עם סלמון בתנור (תתפלאו יקירות, גם זה יכול לקרות). אז מה כבר השתבש, אתם תוהים? שמתי סלומון בתנור שאיבד את כל צבעו הוורוד והיה נראה כמו מחלוטה לא פתורה של מאכל שנשכח במקרר בתקופת הממלוכים. וכמובן שגם למצב הלא נעים הזה יש פתרון, שנקרא "בני הדייג". מדובר בהצלה המושלמת לאוכלי הדגים. במגוון סניפיו תוכלו למצאו עשרות מנות נהדרות, טעימות, שמוגשות בכל צורות העשייה שרק מתחשק לכם, טסנו לכל סניף אפשרי – אני עמוסת כתמי שמן מטיגון כושל ושני צאצאים עמוסי מאכלים דוחים.

בראשונות – סלטי הבית המושקעים והטעימים, קרפצ'יו דג לבן לצד איקרא – בכל זאת אנחנו רומנים!

בעיקריות – מיקס דגי ים כדי להתענג על מיטב הדגים במיטב טעמים וכמובן פילה סלומון לזכר אותו פילה שנאסף אל אבותיו בזמן הלא נכון, בתנור הלא נכון ועם הבשלנית הכי לא נכונה.

בני הדייג. יורדי הסירה 1, נמל תל אביב. 053-9444154

*שימו לב שיש סניפים נוספים ומצוינים גם בראשון לציון וחדרה.

אין טעים כזה. צילום: בני הדייג

אפילוג לבשלנים שלא יודעים לבשל

מוכרים לנו לוקשים שאוכל זה דבר מקרב, שארוחות שישי זה הייסוד של המשפחה, וש'כשתהיי אמא תראי שתאהבי לבשל' ועוד כל מיני בולשיט כזה או אחר. אם החיים היו תלויים בי הייתי כבר מזמן הופכת את המטבח לחדר ארונות ויוצאת מדי יום לשתי ארוחות במסעדות המצוינות שיש לארצנו להציע! ולא, מה שמחבר בין אנשים ומשפחה זה הומור ואהבה ואוכל טוב זה בונוס שאפשר לרקוח גם ממקומות אחרים ומכאלה שבישול בשבילם זה כמו לחפור בשכל בשבילי! אז בואו נהיה גאים בזה שאנחנו בשלנים גרועים ושבזכותנו מסעדות מרוויחות הון, צאצאים מרוויחים קולינריה במיטבה, וכלי המטבח נשארים נקיים משל לא היו בשימוש.

*חלק מהמסעדות המופיעות בכתבה הינן לקוחות rest אך נבחרו ללא שיקולים מסחריים