ההורים שלי חזרו השבוע מסין.
טיול מאורגן שכלל מרתון אימתני של ערים, שווקים, היסטוריה וכמובן גם אוכל.
יש סרט וידאו על השוק הלילי בבייג'ינג, יש תמונות מארוחות אה- לה שושלת מינג באיזה מסעדה אקסלוסיבית, ועוד מיני חרגולים על שיפוד, פירות ים ואפילו עוף סצ'ואן במסעדה בסצ'ואן.
אבל כששאלתי את הוריי הלא קולינריים בעליל מה הייתה המנה האהובה עליהם במשך הטיול נעניתי כי יותר מכל אהבו ההורים שלי לאכול ב...מקדונלד'ס.
ככה זה בחיים, יש אנשים שתתנו להם את כל השפע והיצירתיות, הנועזות והרב תרבותיות והם יעדיפו לאכול את אותה קציצה על אותה לחמניה. המקדונלדיות היא הרבה יותר מאשר מרכיב בתפריט שלנו, זוהי תפיסת חיים קיומית ברמות הבסיסיות ביותר, אנחנו אוכלים את מה שאנחנו מכירים לא רק בגלל שזה טעים לנו אלא בעיקר כי זה מוכר, זה בטוח, זה מזכיר לנו את הבית ואת הבריחה שלנו חזרה לעבר המציאות השגרתית במחוזות רחוקים כמו סין.
לאכול את הביג מק או את הצ'ונג צ'ינג צ'נג (בתרגום חופשי) מכניס רגע של הפסקה מהטיול עצמו בחו"ל, כאילו הארוחה עצמה היא במקום על- עולמי נייטרלי. אפשר לבקר בעיר האסורה ולשמוע כל היום סינית מסביב אבל את שעת הצוהריים אנחנו רוצים בלי הפתעות ובלי רב גוניות גסטרונומית, אנחנו רוצים אותה כרגיל, וכן, אנחנו רוצים להגדיל את הצ'יפס.
כולם כבר שכחו שמקדונלד'ס הוא למעשה אמריקאי בכל מאפייניו, הגלובליזציה הפכה את הקציץ המפורסם הזה לחסר לאום מוגדר. ההיטמעות שלו בכל אחת מהחברות המערביות ואפילו חלק מהחברות הלא מערביות הפך אותו לאזרח העולם האמיתי הראשון בהיסטוריה מאז גורשו אדם וחווה מגן העדן. אני בטוח שהתייר הסיני בבואו לישראל ינסה מעט מן החומוס והשווארמה, אבל אחרי כל הבדיקות הוא ישאל איפה כאן סניף המקדונלד'ס הקרוב.
השדות המסומנים בכוכבית הם שדות חובה
השדה שהוזן לא תקין, שננסה שוב?
נפרסם את תגובתך בהתאם לשיקולי המערכת