רומא המקומית: רוברטה וינצ'י עושה את זה מעולה

 הירוקים של רומא. רוברטה וינצ'י פרדס חנה כרכור (צילום: באדיבות המקום)

השבוע חזרנו מארבעה ימים ברומא המהממת. הייתה זו עבורי פגישה ראשונה (אך לא אחרונה כנראה) עם העיר היפה הזאת, עם הפיאצות המזמינות שלה, המוזיאונים המרתקים - ובעיקר עם האוכל האיטלקי שאין שני לו. מרתון של ריזוטו, פסטה, טירמיסו, פיצה, גלידה - וחוזר חלילה. אני לא חושבת שכמות כזו של פחמימות, כמו שצרכנו בארבעת הימים הללו, באה אל קרבנו במצטבר בשנה האחרונה. אבל מילא. ברומא יש להתנהג כרומאי. אז לאחר שהתנהגנו כרומאים, חזרנו לאחר כבוד להתנהג ככאלו שאוכלים לחם קל וגבינה דלת שומן לארוחת ערב. אבל עברו ימים, והגעגועים לפחמימה הציפו אותנו. ולרומא. ולימים מלאי הפסטות ונטולי החשבון.

נסיעה לעיר הגדולה לא באה בחשבון. אז איפה נאכל פסטה משובחת מבלי לנסוע שעות ומבלי גינוני טקס מיותרים? רוברטה וינצ'י בפרדס חנה-כרכור קיימת כבר שנים, אבל השף עידו פיינר שנכנס למטבחה ערך שם מתיחת פנים ושינוי תפריט. את הבישול של עידו אני מעריכה עוד מימי מסעדת גאריג התל אביבית המשובחת, שלא לומר עוד מימיו לצד יורם ניצן במול ים, והייתי סקרנית לראות מה הוא עשה כאן - שגורם לרבים כל כך לפקוד את המסעדה הזאת בכל ימות השבוע ולהכתיר אותה כאחת האיטלקיות השוות.

• רוברטה וינצ'י - כל הפרטים
• 10 המסעדות הטובות במרכז לשנת 2019
• מפת האוכל: הפסטות המומלצות של ישראל

ירוק תוצרת הארץ
מבט חטוף בשולחנות של רוברטה וינצ'י בערב קריר של תחילת שבוע - וברור שמשהו טוב מתבשל כאן. אין מקום פנוי אחד לרפואה. פרדס חנה כרכור היא לא תל אביב ואפילו לא הרצליה. אם מישהו מצליח לפוצץ כאן שולחנות בפריפריה ביום חול - משהו נכון קורה פה.

השף עידו פיינר תמיד מעדיף תוצרת מקומית והרבה עלים טריים, כך זכרתי מגאריג. זה התבטא גם כאן במנה ראשונה של עלים חריפים מהחווה - כל מיני ירוקים מרירים וחריפים לצד צנוניות, שקדים וקרם סלק (48 שקלים). מנה מרעננת ונעימה לתחילת ארוחה. לרוב איני חובבת את הז'אנר המריר של העלים הללו, אבל השילוב של סוגי הירוקים עם קרם הסלק והשקדים היה מוצלח למדי.

 ללא גינונים מיותרים. רוברטה וינצ'י (צילום: באדיבות המקום)

פולנטה צרובה ומפתיעה
את הפולנטה של רוברטה וינצ'י ניסינו בשתי הוורסיות שלה. אנחנו מעריצי פולנטה ידועים, ותתפלאו לשמוע שברומא לא נפגשנו באף תפריט עם המנה הזאת. כאן באגף הראשונות מופיעה פולנטה צרובה, עם פטריות, שום ופטרוזיליה (59 שקלים). ובכן, מנה של שלמות בצלחת. אנחנו מקפידים לנסות את כל הפולנטות שמוצעות בכל תפריט של כל מסעדה - וזאת בהחלט מתחרה על המקום הראשון. משהו בצריבה שהיא מקבלת בסוף ההליך הופך אותה לשונה ממרבית הפולנטות המוכרות. את הסוג השני של פולנטה רכה, שמגיעה עם פילה הסלמון שבתפריט (88 שקלים) אהבנו, אבל היא הזכירה לנו את הפולנטה הסטנדרטית שאנחנו מכירים. איכותי, טעים - לא משהו שלא טעמנו אי פעם. הסלמון לעומת זאת היה משובח, זכיר ועשוי היטב.

ועוד לא דיברנו על יין. ברומא כל ארוחה מלווה ביין, גם ארוחת הצהריים. היינות משובחים וזולים להפליא, מה שחוסך את ההתלבטות הישראלית הידועה. ברוברטה מקפידים גם על תמחור הוגן של יינות מה שמפחית גם כאן את הצורך להתלבט. כוס של גוורצטראמינר גרמני (ואכטנבורג וינצר 2018) עולה למשל 23 שקלים. מתי בפעם האחרונה נתקלתם בארץ בכוס יין, ועוד גוורץ הכיפי, במחיר כזה?

מדויק, ירוק ומתוק
ואחרי כל אלו היינו חייבים לדגום את הניוקי המפורסם של רוברטה (58 שקלים). ואכן - יש סיבה לפרסום. פשטות היא שם המשחק כאן - ציר פטריות, קצת ירוקים, חמאה ופרמז'נו - ומה בכלל צריך עוד הבן אדם בחייו? ומי אמר שבפרדס חנה (כרכור) לא עושים ניוקי לא פחות טוב מזה שעושים ברומא? נשבעת שהניוקי הזה לא נופל מהניוקי הרומאי שאכלתי בשבוע שעבר. בכלל, השימוש המוכר של פיינר בחומרי גלם מקומיים מורגש כאן. אין פה גינוני טקס ומנות מפונפנות מדי. המון ירוקים, מנות לא מתחכמות מדי - ומשובחות אחת אחת.

 מתוקים תוצרת הארץ. רוברטה וינצ'י (צילום: באדיבות המקום)

באגף הקינוחים לא הייתי מסוגלת להזמין טירמיסו. העורקים שלי כבר מלאים בו. בחרנו בטארט שקדים מטורף (44 שקלים) שהפתיע והגיע לצד קצפת לא מתוקה מדי, שהפכה כל ביס בו לחגיגה.

כרכור או רומא? מבטיחה לכם ולעצמנו שלכאן אנחנו עוד נחזור, כנראה מהר יותר משנשוב לרומא. יש עוד המון פסטות ופיצות שלא הספקנו לטעום, יינות משובחים והמון אהבה לתוצרת הארץ שלא נגמרת.

רוברטה וינצ'י - אחוזה 43, פרדס חנה-כרכור, 053-9385124

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי