יוצאים מהמסגרת ב-Frame

מסעדת Frame שוכנת בצמידות לחדר הכושר בו אני מתאמנת. מדי בואי לאימון, בשעה על-אנושית וטרום-ציפורית, אני מציצה שמאלה בסקרנות ותוהה על קנקנו של המקום. שעה וחצי מאוחר יותר, אני חוזרת בלב הולם מריצה בפארק ושוב גונבת הצצה שמאלה אל המסעדה המתעוררת, אבל מעולם לא ראיתי אותה בפעילות.

מיקומה, בלב ג'ונגל המסעדות של רמת החי"ל מבטיח שהיא בטח עסוקה לאללה בצהריים, אבל אנחנו חשבנו לבחון אותה דווקא בשעה לא שגרתית - יום שישי ב-18:30. החלטנו שיהיה נחמד לאכול ארוחת שישי מוקדמת, כשבחוץ עוד אור ושאחריה הלילה עוד ארוך. להפתעתנו, גילינו שאנחנו לא היחידים שחשבו כך. במסעדה ישבו כ-4 שולחנות, ביניהם מנחה טלוויזיה אווילי, על משפחתו. במקרה שלו, כנראה, העדיף להגיע מוקדם יותר ולהימנע מהצקות בלתי פוסקות, שהן לבטח מנת חלקו.

המקום מעוצב בצבעוניות ובעליצות, ומבחר מסכים בו מקרינים את ערוץ האוכל, כדי שתיכנסו לאווירה. נכנסנו. אי אפשר שלא להבחין שרוב השולחנות כבר ערוכים לקבוצות גדולות. ואכן, כמו שגילינו בהמשך הערב, בערבי שישי מגיעות לכאן משפחות לרוב. התכנסנו, המשפחה הקטנה שאנחנו, ופתחנו תפריטים.
התפריט של פריים מציע מנות דיינר טיפוסיות עם נטיות אסייתיות קלילות וכן תפריט סושי נפרד , ומעליו טרחו לציין שזכו בפרס הסושי הטוב ביותר לשנת 2008, רק שהמלצרית לא ידעה להגיד לנו מטעם מי. אבל מה זה חשוב. מתפריט המיוחדים של הסושי בחרנו ב-Frame צ'יז (48 ₪) מאקי סלמון ואבוקדו I/O שנעטף בנדיבות במעטה מוצרלה לוהט ושימח מאוד את י', חובב הז'אנר.
אני שמחתי יותר מרול של ספייסי טונה וטוביקו (52 ₪) שהיה טעים וחרפרף, מצופה שבבי פנקו ומנוקד גבעות ספייסי מיונז. בעמק השווה נפגשנו עם סשימי בקר (49 ₪) שנעשה מבשר המיושן במקום (מורגש!) והוגש עם פוקצ'ה מצוינת, חמאה ושמן זית-בלסמי. חיש קל ביקשנו שיסלקו אותה מהשולחן, למען לא ניפול בפח, כהרגלנו.

למנה עיקרית הפתיע י' כשבחר ללכת על אנטרקוט (105 ₪). כנראה שהוא שוקד בסתר על מדד האנטרקוט בעיר, אחרת אין לי תשובה למה בכל מסעדה זו המנה שהוא תמיד מזמין. זה של פריים, 300 גרם ממנו, הגיע א-לה נטורל (למרות שבתפריט מצוין שהוא עשוי ברוטב צ'ויה אומה, לא הורגשו לא זה ולא זה). לשאלת המלצרית איזה רוטב ירצה לצידו, הפתיע שוב וביקש צ'ימיצ'ורי, שהוגש בפנכה נפרדת ולתוספת - הום פרייז. האנטרקוט שימח את הבחור עד מאוד, היה עשוי M כנדרש והיה עסיסי במיוחד.
אני נתקפתי סקרנות למראה מנה של שרימפס מוקפץ עם אדממה (89 ₪) וקיבלתי קערה עמוקה ובה כמות נדיבה ביותר של שרימפסים, שפע אדממה ורוטב שמנת עם מעט חלב קוקוס, ג'ינג'ר ובזיליקום. הרוטב היה בדיוק במידה, לא עשיר ומתוק מדי והלם את המנה להפליא.
עוד ביקשנו סלט הירושימה (זה המח החולני שלי, או שהייתם קוראים ככה לסלט שיש בו פטריות, או לפחות גרעינים?!) שסיפק את הפן המרענן לכל הארוחה והציע המון חסה, עלי בייבי ועגבניות שרי, טובלים ברוטב וינגרט דיז'ון ושבבי צ'יפס בטטה (46 ₪).

עכשיו כבר הייתה שעה יותר מקובלת להגיע למסעדה, ואכן המקום היה כמעט מלא לחלוטין. עוד סלב, זמר הפעם, נכנס בראש מורכן למסעדה, מלווה במשפחתו. עד מהרה ניגש לומר שלום לסלב מהפיסקה השניה, וכולנו העמדנו פנים שאנחנו לא מנסים לצותת להם והתרכזנו (עאלק) בשיחה שבשולחננו.
בחוץ כבר חושך, בפנים הבר מתחיל לרצד באורות צבעוניים ואנחנו אנוסים להזמין קינוח ולבסוף נאלצים להתמודד עם שניים, הו לא! את ה-Frame ברולה (42 ₪) המלצרית מודיעה שאנחנו לא יכולים לפספס ופשוט מזמינה לנו אותו, אבל לטובת חובבת השוקולד הקטנה שהנני, אני מבקשת שטרודל בננות (38 ₪). הפריים ברולה הוא קינוח עשיר ושוקולדי המפגיש קרם ברולה קריר עם גנאש שוקולד לוהט וכדי לצנן את האווירה, עוטף הכל בימת שוקולד לבן. דקדנס, בקיצור.
הקינוח שלי שימח אותי במיוחד - 2 יחידות של עלי פילו במילוי בננות, שמץ קנמון בטעמן, השתכשכו ברוטב וניל עם גלידת וניל והיו אתגר של מתיקות, שכמובן עמדתי בו בגבורה.

בדרך החוצה, אני מביטה באימה לעבר הכניסה החשוכה לחדר הכושר שלי. מישהו יצטרך לשלם על הארוחה המושחתת הזאת, וזאת כנראה תהיה אני. אוף.

* הכותבת הייתה אורחת המקום.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי