ג'ובאני בוקאצ'יו היה סופר איטלקי בן המאה ה-16 וספרו הנודע "ספורי דקאמרון" הפך לקלסיקת זימה ומופת בספרות העולמית. במרכזה של היצירה עומד תיאורו המרתק והמפורט של בוקאצ'יו של תענוגות הגוף, האמנות והאוכל. גם במסעדה הנושאת את שמו של הסופר שילוב זה בא לידי ביטוי.
בכניסה למסעדה מקבלים את פני הבאים שני פסלים מעשה ידיה של בעלת המסעדה, פסלים נוספים וכן רישומיו של הצייר אבינועם קוסובסקי.סגנון המסעדה מוגדר כצפון-מרכז איטלקי. הדבר מתבטא בריבוי של מנות פירות ים מאלו שמצויים באיזור זה וכן במבחר פסטות אופייניות לאיזור. בין המנות הראשונות אפשר למצוא מרקים, סלטים, וכן מנות בשר קרות כגון קרפצ'יו בקר.
מכיוון שהגענו בערב חורפי קר וגשום החלטתי להזמין למנה ראשונה מרק. בעצת בעל הבית בחרתי ממבחר המרקים במרק בטטות מוקרם. לשולחן הגיע קערית מהבילה ובתוכה
מרק סמיך בצבע כתום עז. המרק היה חם במידה ובעל ניחוח מתקתק ומתובל. מנה פשוטה וטובה מאוד, אשר על אף מיעוט מרכיביה עשתה את המוטל עליה בצורה מושלמת. הקור והרטיבות של החוץ נעלמו כלא היו. בת זוגתי א' הנמצאת בשלב הדיאטתי של חייה, שלב נשי שכיח מאוד, הזמינה סלט. על הצלחת היו פרוסות לחם מרוחות ברוטב פסטו אשר נחו על מצע חסות ירוקות וטריות ופרוסות גבינת פטה, מנה בסיסית וסבירה. א', הנרתעת מבשר, הזמינה ניוקי תפוחי אדמה ברוטב אלפרדו, לפי המלצת המלצרית. הטיפול בקמח תפוחי אדמה שונה מקמח רגיל, ולכן לא אחת קורה שהניוקי מגיעים כשהם קשים או עשויים מדי ומתפוררים עם נעיצת המזלג הראשונה. אך שלנו היו עשויים במידה הנכונה, רוטב האלפרדו היה נעים והמנה היתה משביעה בהחלט. למנה העיקרית הוזמנה מנת הדגל של המסעדה - פילה בוקאצ'יו. המנה מורכבת מנתח פילה ועליו נתח כבד אווז עשוי עם פירות העונה (בתמונה),
מנה אשר נבחרה למנה היצירתית ע"י עיתון "העיר" בשנה שעברה. לשולחן הגיעה צלחת גדולה ובה נחו נתחי הפילה וכבד האווז ומסביבם פזורים תותי שדה, אשר מוחלפים בקיץ ע"י אוכמניות, והכל טבול ברוטב כבד ומתוק. הציפיות היו גדולות והן נענו במלואן. הבשר היה מיושן כהלכה ועשוי במידה. כבד האווז היווה ניגוד טעמים מעניין מאוד והרוטב המתוק, בו ניכרו עקבות ברנדי והתותים, השלימו את הדקדנס הגסטרונומי הזה. א', אשר בתחילה הסכימה בחוסר רצון לטעום חתיכה קטנה מהבשר, חיסלה כמעט חצי ממנו. היה טעים.
למרות תנאי האקלים הקשים ששררו באותו ערב, כאמור, המסעדה היתה מלאה. המלונות ואולמי הכנסים הממוקמים ברחוב הירקון מביאים למסעדה תיירים ואנשי עסקים רבים,ואילו מבית מפלגת העבודה המצוי בקרבת מקום, וללא קשר לנטייתם הפוליטית של הבעלים, מגיעים בכירי מפלגת העבודה. גם שגרירות ירדן, אשר היתה ממוקמת במלון דן תרמה את חלקה ובעל המסעדה ידע לספר כי המלך עבדאללה, עוד בהיותו יורש העצר, הגיע לאכול לא פעם.
לקינוח הזמנו טירמיסו, אותו להיט של שנות ה-80 הזוכה כעת לעדנה מחודשת. הטירמיסו שהגיע היה עדין, מתוק במידה והיה סיום נאה לארוחה, אשר נדמה לי שגם בוקאצ'יו היה נהנה ממנה.
*הכתבה מכילה תוכן שיווקי
השדות המסומנים בכוכבית הם שדות חובה
השדה שהוזן לא תקין, שננסה שוב?
נפרסם את תגובתך בהתאם לשיקולי המערכת