מרכז מסחרי קטן. קפה–מסעדה שמתחבא בין חנויות מעצבים קטנות. עצי תפוז בחצר. שמשיות וכורסאות קש. ירוק בעיניים. כן, פעם רמת השרון היתה מושבה ואם חיפשתם תזכורת נוסטלגית, הגעתם למקום הנכון.

מכיוון שחורף ואופציית הבחוץ לא תמיד אפשרית, חשוב לדעת שגם הפנים מזמין; קירות אדמדמים, פרקט, כיסאות מרופדים בעור שחור ורהיטי עץ. חשוב מזה, חלונות זכוכית גדולים מאד, שמאפשרים לצפות במיני-פרדס שבחוץ ובמקלט השכונתי, שמישהו ממש השקיע בלצבוע ולהפוך לטירה מפוארת, שמפרסמת את "אסי ריקודי בטן". אין ספק – שכונה.

אסף ארטיזנל עצמו הוא שף קונדיטור, בוגר לה נוטר בפריז. כל קינוח ומאפה במקום קיבלו תשומת לב אישית ויוצרו במקום. כבר בכניסה, בעודך ממתין למארחת, מקדם את פניך ארון ובו עוגות מבטיחות בנוסח עדות השמרים (שוקולד-חלבה ועוד חטאים מסוג זה). הצצה פנימה מגלה סלסלת מאפים טריים (שקרואסון שקדים, שהתכסה באבקת סוכר, כיכב בה), שלא מפסיקה ללחוש לך מבעד לזכוכית: eat me. כניסה פנימה מעמידה אותך מול ויטרינת העוגות בכבודה, שמתפארת במבחר מרשים של קינוחים נוטפי שוקולד, שמנת מתוקה, וניל וטופי.

אבל אסף ארטיזנל זה לא רק קינוחים; השפית אתי קנר אחראית לפן הטעים והלא מתוק של המקום והיא עושה זאת בהצלחה מרובה. תפריט יין חדש, שבו היצע מרשים מ-15 יקבי בוטיק, ערוך ומוכן ללוות את מגוון המנות שיוצאות מהמטבח: מהפתיחים, דרך הפסטות ועד לבשרים.

לאוכל ג'ינג'ית, לאוכל
אנחנו הגענו בצהרי שישי ופתחנו במיץ תפוזים, שנסחט מול עינינו, ובלחם, שאותו ליווה גוש חמאה צהובה, שנחצב מתוך קערה של הצהוב הצהוב הזה. הלחם היה מעולה: לחם דגנים, שהכיל קצח, שיבולת שועל וגרעיני פשתן, ולצידו לחם כפרי ממחמצת עם קרום פריך ומושלם (אני הצעתי אהבת נצח לאחרון וקיוויתי שהסנדוויץ' שיופיע במערכה השנייה יורכב ממנו – לא התאכזבתי).

למנה ראשונה הזמנו חציל קלוי בגריל עם יוגורט, גבינת פטה וגרגרי חומוס (36 ₪) ופטה כבד עוף עם ריבת אגסים וטוסטונים (38 ₪). החציל היה המנה המנצחת של הארוחה; הוא הוגש חם והשתלב בצורה מושלמת עם הקרירות של הגבינה המלוחה ועם רוטב היוגורט השומי. גרגרי החומוס היו חידוש מרענן במנה מהסוג הזה והתקבלו בברכה על-ידי החציל וחבריו. הפטה היה קלאסי וטוב; הוא הגיע ממוסגר בזיגוג צהוב של שומן, מתובל בגרגרי מלח ופלפל, ומרקמו היה מעט גס (לא ממש כפרי, אבל פחות מעובד מבדרך כלל). האגס ביין השלים את המנה וההערה היחידה היא שהפטה היה מעט קר והיה עדיף להגישו בטמפרטורת החדר.

לעיקריות הלכנו על פאי רועים (51 ₪) וסנדוויץ' עוף ואבוקדו (39 ₪). השילוב של עוף ואבוקדו תמיד עובד וגם הפעם הכל תקתק; הסנדוויץ' הוגש כאמור בלחם הכפרי המעולה (וכידוע טיב הלחם כבר עושה 70% מהסנדוויץ') ולווה בסלט ירוק ברוטב ויניגרט תפוחי. הפאי נעשה מבצק עלים רווי חמאה ומולא בבשר טלה טחון, חצילים (שנמסו והוסיפו טעם לבשר) וצנוברים. את הפאי ליוו סלט ערבי קצוץ וטחינה ירוקה סמיכה וטובה.

קינחנו בלבה – פונדנט חם שעשוי מ-100% שוקולד בלגי איכותי מלווה ברוטב וניל (26 ₪). הטריק עובד כל פעם מחדש; קשה מבחוץ, נוזלי מבפנים. שחיתות מתוקה-מרירה.

ואחרי כל זה עוד לשרוד ארוחת שישי אצל אמא? בפעם הבאה, כך הוחלט, לוקחים את אמא ושאר החמולה איתנו וסובאים, וסובאים ושובעים. שבת שלום

*הכותבת היתה אורחת המקום