הפסקול הרפטטיבי של אותו יום היה "אנג'י" של הרולינג סטונס, שיר שדבק בתודעתי משך שעות כמו סוכן מכירות של HOT ללקוח פוטנציאלי. לעת ליל כבר התגלגלנו לנו, נתן ואנוכית, במורד רחוב יפו בדרכנו ל-NG, המסעדה בנווה צדק.
בעודנו פוסעים חרש תהינו על שם מי נקרא המקום. האם זו אנג'לינה ג'ולי הקמבודופילית, אנג'לה הכעורה מ"מי הבוס?",או שמא אנג'לה פורסטר, בתם מוכת הגורל של סטפני ואריק מ"היפים והאמיצים"? האפשרויות רבות, אם כן, ואנחנו נאלצנו להמשיך להתייסר ולתהות בחשיכה, בכפור ובעוני.
בתמימותי, סיפרתי לנתן על NG, על הקונספט שלה (מקדש בשרים מתמחה עם תפריט מצומצם ומהודק), ועל מנות שכדאי שהקיבה שלנו תחבוש, כמו מנת פרחי הקרפצ'יו, שהיא סוג של סלבריטי בעיר.
התברר כי פתחתי ג'ורה לשטן. מלבד על בגדיי האקצנטריים ("זה נראה כאילו התחפשת לטין טין"), הוא התאונן גם על כך שקצה נפשו בקרפצ'יואים מכל ג'נדר, ושכל המקומות מגישים את אותה מנה מאותו בשר בינוני, ושמאז שאכל את הקרפצ'יו של אורית מ"מועדון אלון" בגבעת עדה – קרפצ'יו מבשר ציד הנחתך לפרוסות עבות במיוחד – כל קרפצ'יו שהוא אוכל רק הורס לו את החשק לחיות, שהוא גם ככה בחזקת נעדר (הערת המערכת: צרות של תל אביבים).
לי, בכל אופן, יש הרבה חשק לחיות ולאכול חיות, ואין מקום ראוי יותר מאשר המסעדה אליה מועדות פנינו, זו שחגגה 3 שנים להיווסדה לאחרונה והגישה את תפריט "חיות החווה" שכלל, בין היתר, מנות מגדיים, ארנבות, חזירים, ויענים.
ובכלל, NG רכשה את שמה הטוב כמוסד בשרני בזכות טיפול מקצועי ומוקפד בבשרים שהיא מגישה. עיקר גאוותה על נתח אחד, קטנטן (1.2 ק"ג משקלו, 6 ס"מ גובהו), שנקרא "פורטרהאוס" (T-bone) ומורכב מעצם, פילה, סינטה ודקדנס. למיטב ידיעתי היא היחידה בארץ שמגישה את הנתח הנהדר הזה, ועוד על מחבת לוהטת.
את פנינו קידמו קיר מחופה טפט שושנים ורוד (אותו הטפט ממש מודבק על דלת דירתו של נתן ולכן מיד הרגשנו בבית. של נתן), תאורה חמימה ובר עגול ומזמין שניצב במרכז החלל ועכשיו גם מציע שירות סיגרים חדש. מיד נעצנו את עצמנו על שני כסאות והסתערנו על התפריט. את הגרון הרטבנו עם קוקטייל "תאווה דרומית" שנרקח מוויסקי, תפוזים ופסיפלורה והיה מוצלח מאוד, וג'ין עם ליים.
תפריט האוכל הוא, כאמור, מהודק, מצומצם (6 עיקריות ו-5 ראשונות) ולא מתפשר. הוא מורכב ממנות מנצחות, עשויות ומוגשות בקפידה, ולא מעובה במנות מיותרות ושלל סלסולים. אנחנו הזמנו שתי מנות ראשונות מצוינות: פטה כבד עגל עם "כיפה" של כמהין ואגוזים, שהוגש עם ריבת חצילים ולחם אגוזים (52 ₪) ופרחי קרפצ'יו (44 ₪). הפטה היה נפלא, במרקם גס ומעט רכרוכי (בקטע טוב) והשידוך עם ריבת החצילים העדינה הוסיף לו אלגנטיות. פרחי הקרפצ'יו, שהגיעו מהמטבח חרדים לחובת ההוכחה שמוטלת עליהם, הם בעצם קרפצ'יו שגולגל כסושי, ונחתך לביסים פונקציונליים. בכל רול כזה יש רוקט, פרמזן ועלי בייבי, עטופים בבשר בקר נא ומשובח. מנה אולטימטיבית לעצלנים, שאפילו נתן לא מצא שום דבר שמתקרב לרע להגיד עליה.
ויתרנו על מנת הפורטרהאוס (רק כי אנחנו פחדנים) ועברנו לעיקריות: אנטריקוט 330 גרם בשבילי (95 ₪) ומהספיישלים - מנת צלעות גדי במרינדת לימון, רוזמרין ושמן זית (90 ₪), שהגיחה מתפריט החווה ההוא, והיתה חמצמצה ועם זאת, בעדינות רבה שמרה על טעמי בשר הגדי. האנטריקוט, שהגיע לבקשתי בדרגת מידיום, היה רווי בחמאה, מעוטר במעט פלפל ובמילה אחת – בין הטובים שאכלתי. למען הפרוטוקול, אל המנות התלוו 2 תוספות – מנגולד ושעועית ירוקה בשום ושמן זית, ופירה תפו"א עם כובעון קרם בטטה ובצל מטוגן, מהן התעלמנו בהפגנתיות כדי להתרכז בבשר (למרות שיש כאלה שבאים במיוחד בשבילן).
את הארוחה סגרנו עם שוט של ייגרמייסטר, שימריץ את הסיסטם, ואפוגטו – כדור גלידת וניל עם מנת אספרסו, והבטחנו לחזור בפעם הבאה שניתקף בתאוות בשרים. רק כשהגעתי הביתה נזכרתי ששוב שכחתי לשאול על שם מי נקרא המקום. שיט.
*הכותבת היתה אורחת המקום.
*הכתבה מכילה תוכן שיווקי
השדות המסומנים בכוכבית הם שדות חובה
השדה שהוזן לא תקין, שננסה שוב?
נפרסם את תגובתך בהתאם לשיקולי המערכת