מי אמר שלא צריך מזגן?!

אחת האגדות האורבניות של ירושלים היא שבעיר הקודש לא צריך מזגן. מפיץ השמועה הזדונית הזו שגרם לי לשכור דירה ללא ההמצאה החשובה ביותר של המאה ה-20, פספס כנראה את הנאומים הנלהבים של אל גור על התחממות כדור הארץ. חמה ולוהטת (מחום, לא משום דבר אחר) יצאתי לחפש אחר האוויר הירושלמי.

המקומית הצטרפה אלי שוב מתוך המוטיבציה הנעלה - להוכיח לי שאני טועה ויש אוויר בירושלים. פנינו לאזור מרכז העיר והתמקמנו בחצר הירוקה של הפוקצ'ה בר. אם כבר יצאנו לנשום, אז לפחות נאכל משהו. לאחר דיון ארוך החלטנו להתיישב במרפסת (ויתרתי על המזגן!), בעמדה המשקיפה על תנור הפוקצ'ות הענקי שעומד במרכז החצר ההומה באופן מפתיע למדי לערב יום ראשון.

המקום מציע תפריט מגוון של מנות ראשונות, סלטים, פסטות, מנות בשריות וכמובן הפוקצ'ות המפורסמות שמגיעות חמות היישר מהתנור. פתחנו בפטריות מטוגנות ממולאות בגבינת צאן ועשבי תיבול (31 ₪) ובמנה של חציל קלוי עם פלפלים בגריל ברוטב ויניגרט, שמוגשים עם לבנה ולחם הבית (26 ₪). בעוד שמנת הפטריות היתה מעט כבדה לקיבולותינו הקטנות ביום חם, מנת החציל היתה קלה ומרעננת.

החצר המלאה בשולחנות עגולים עודדה אותנו לפנטז שאנחנו יושבות לנו בניחותא לא בעיר הקודש אלא בחצר של וילה טוסקנית. כדי לאשרר את הפנטזיה הזמנו שתי פסטות למנות עיקריות: רביולי בטטה בשמנת עגבניות (45 ₪) ורביולי גבינות בשמנת פטריות. את הפסטות גיבינו עם קצת ירוק - סלט של מגוון חסות עם גבינת רוקפור ואגוזים מסוכרים ברוטב חרדל. הפסטות היו פשוטות, טעימות ומשביעות והסלט טעים ומתאפיין בניחוח המיוחד של הרוקפור.

למרות שבאמת לא היינו מסוגלות לחשוב על קינוח, הזמנו בכל זאת, מהסיבה הפשוטה שהמלצרים של הפוקצ'ה מסתובבים בין השולחנות עם  מגש ועליו דוגמאות מכל קינוחי הבית. עם כל הכבוד לקיבה העדינה, אי אפשר לראות מגש עם גבעות של שוקולד ולא לקחת. קינחנו בגבעה שכזו, מלאה במוס קרמל, לא בלי להיאנח כמתבקש בין ביס לביס.

מודה, בערב באמת קריר בירושלים, בטח שבחצר ירוקה עם אוכל על השולחן, אבל את שעות הצהריים כדאי לבלות בסופר, שם המזגן באמת נפלא, במיוחד ליד מקרר הגבינות.

*הכותבת היתה אורחת המקום.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי