ערב בקפה יפו

שפית קונדיטורית שבעברה כיכבה ב'מסה', פיצה-מן בולגרי עם הכשרה ב'אמורה מיו', מקרר גלידות שיצא הרגע מצילום דוגמנות, אוסף רהיטים אקלקטי מהשוק הסמוך, נגיעות בלקניות בתפריט איטלקי, משפחה אחת ותנור לבנים מזן מרצדס. אז מה, לא תטעמו?

את המעורב היפואי מודל 2008 הזה מצאנו אורי ואני ב'קפה יפו' שממוקם לו על אחד מהצירים המרכזיים של שוק הפשפשים. בשעות היום, כשהשוק סואן והומה, מתפקד המקום על תקן ההפוגה השפויה שלכם מההתמקחות המקומית ומציע שלל ארוחות בוקר שגולת הכותרת שלהם היא השקשוקה שנאפית בתנור הלבנים (כן, ההוא מהפסקה הקודמת).

אנחנו הגענו דווקא בערב וגילינו שמצד אחד לא כל-כך נעים לראות שוק סגור ומצד שני יש המון חניה. שימו לב לנתון האחרון - יום חמישי בערב, גבולות גזרת תל-אביב-יפו ויש חניה. לא משהו שאפשר לעבור עליו לסדר היום. אחרי שנרגענו מנושא החניה התפנינו להבין מה יש פה לאכול בערב, כשהמקום הופך מבית קפה למעין ביסטרו איטלקי (עם נגיעות יפואיות בלקניות מבורכות) חלבי וכשר.

פתחנו עם חצי גולדסטאר (19 ₪) ופרנץ' ריזלינג של תשבי (18 ₪) לקירור האווירה (בכל זאת דצמבר בתל אביב - חם). משם המשכנו לשני חצאי מנות משלימים: סלט בלקני (38 ₪ למנה שלמה) ורביולי בטטה ברוטב רוזה (46 ₪ למנה שלמה).
הסלט נחתך במקום וכלל עגבניות, מלפפונים, פלפלים קלויים ובצל סגול חתוכים גס ועליהם פטה מגוררת, פטרוזיליה ורוטב של חומץ בן יין, לימון ושמן זית. כמה פשוט ככה טעים.
הרביולי מצידו הגיע בגודל מדויק, ולמרות ששנינו לא חובבי בטטה גדולים במיוחד היה מצוין ושחה בהנאה ברוטב טרי שנוגב יפה גם כשלא נשאר כבר אף רביול בסביבה.

ואז הגיעו הפיצות. אורי הלך על ים-תיכונית (45 ₪) עם פטה, זיתים שחורים, בצל ועגבניות ואני על החצילים (45 ₪) שעל תקן רוטב העגבניות מככב בה קרם חצילים מעולה מתובל בשום, ומעל גרים בכיף פטה, עגבניות וחציל קלוי. לדעתי, אני ניצחתי בענק.
שתי הפיצות היו משובחות, בעלות בצק דק וקריספי וניכר שהוכנו עם ההזמנה, אבל שלי הייתה גם מקורית בשילוב הבלקני-איטלקי שיצרה.

אחרי שנרגענו מאוסף הבצקים המשובח שדחסנו לעצמנו, החלטנו שהגיע הזמן לדחוס בצקים מהסוג המתוק. הצצה על מקרר הגלידות (שבהן ידוע המקום ואף זכו לפרסים), גררה קריאות התפעלות לאור העובדה שמדובר בגלידות היפות והמפתות ביותר שראיתי.
בשביל לעשות להן כבוד, טעמנו כפית מכל אחת (אל תפספסו את הריזלינג ופאי התפוחים) והזמנו וופל בלגי עם שוקולד חם ושני כדורים: פאי תפוחים ויוגורט עם פירות יער (42 ₪).
לשם האיזון לקחנו גם עוגת גבינה קרה, אוורירית ולא מתוקה מדי שהוגשה בכוס אספרסו (22 ₪). הוופל אגב, הוכיח שוב את ההבנה העמוקה שיש בקפה יפו לבצק והיה - בהעדר מינוח הולם בעברית - פלאפי למהדרין.

כדי להרים את האווירה בערבים עורכים כאן אירועים סגורים, ערבי זמר יווניים ואף משלבים סיורים מודרכים ביפו עם ארוחה במסעדה בהתאם לשעות היום. נראה לי שאפילו נפוליאון היה שמח אם מישהו היה עושה לו סיור הכרות ביפו כשהיעד הסופי לכיבוש הוא פיצת חצילים.

* הכותבת הייתה אורחת המקום.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי