קוד סודי: שולה

 בכל פעם שאני לוקחת יום חופש אני נדהמת. האם ייתכן שכל העולם ואשתו ביצעו אחריי מעקבים כבר זמן רב, גילו מתי אני מתכננת לקחת יום חופש, התחקו על עקבותיי ולקחו גם הם יום חופש? אם התשובה היא שלילית, אני דורשת שמישהו סוף סוף ימצא הסבר הגיוני לכך שבכל פעם שאני או מי מחבריי לוקחים יום חופש לבטלה גמורה, אנחנו מגלים שבעצם אף אחד לא באמת עובד. הרחובות הומים להם באמצע היום, החנויות שוקקות חיים, והמסעדות מלאות מפה לפה. ולא, אל תשתמשו בתירוץ השחוק של 'כולם אוכלים צהריים באמצע העבודה', כי מי שאוכל צהריים באמצע העבודה לא יושב שעתיים וחצי על כוס קפה.

כדי לחזור ולבדוק את התיאוריה הזאת מקרוב, לקחנו ר' ואני יום חופש באחד מימי השבוע והחלטנו לנסוע ליעד מבוצר, כזה שבהחלט יש מצב שנפגוש בו הרבה אנשים בחופש. כזה שייתכן שהוא נברא כדי להכיל אנשים בחופש. שם קוד: קיסריה. ואם כבר יום חופש, מה יכול לסמן עבורנו יותר את החיים הטובים, מאשר מסעדת דגים ופירות ים, כזאת שבפתיחים שלה יש המוני סלטים מגרים ולחם חם? כן, לזה אנחנו קוראות יום חופש.

מסעדת 'שולה' שבקיסריה, בניצוחו של השף הצעיר והמוכשר עידן חלצ'י, כבר מזמן הפכה למקום מפגש קיסרייתי ידוע, ולא רק לכאלו שבחופש. מצאנו שם משפחות על טפם (מי אמר שחנוכה נגמר ונשאר בחיים?) אנשי עסקים שעובדים באזור התעשייה (מי אמר שאין שחיתויות באמצע העבודה ונותר שלם?), צעירים בחופש או סתם באבטלה מרצון (מי אמר מיתון והתפקע מצחוק?) ובכלל - המסעדה הומה וצוהלת בצהריים של אמצע השבוע.

שולה מעוצבת כולה בקווים נקיים ומודרניים, ומתהדרת גם בגינה אידיאלית לימי השמש שעוד נותרו לנו. אמנם המסעדה מוגדרת כמסעדת דגים ופירות ים, אולם גם חובבי הבשר לא נותרים מקופחים ומוצאים מבחר מספק של בשרים. לא ברור לי מדוע מישהו מעדיף שניצל על פני שרימפס בחמאה ושום, אך מי שבכל זאת מתעקש להיות תמהוני ימצא גם הוא את מבוקשו אצל שולה. גם לילדודעס יש כאן ארוחות מיוחדות ואפילו לצמחונים (רביולי, לינגוויני ושאר ירקות), אבל די עם כל האוכלוסיות שלא מבינות מה טוב בשבילן. אנחנו בחופש ובאנו לטרוף דגים.

עסקית הצהריים של שולה נפתחת במבחר עשיר של סלטים מתחלפים, על פי העונה ומצב הרוח של השף (בגילו הצעיר של השף מצבי הרוח מתחלפים בתדירות גבוהה, לכן יש לשער שכך גם תחלופת הסלטים). ספרנו שמונה סלטים על השולחן: חציל במיונז, גרגירי חומוס ברוטב פיקנטי, כרוב סיני ברוטב צ'ילי (מצטיין!), גזר מתוק עם פקאן, סלט ירקות, כרובית ברוטב יוגורט, מטבוחה, סלק ואהובתי הנצחית האיקרה. לצד שמיניית האסים הנ"ל, נחה לה סלסלת לחם שחור טרי ושמנמן, כמו של פעם, שעשה מסיבה כשפגש את האיקרה עם הבצל החי מעליה. איזה כיף זה יום חופש.

לאחר חגיגת הסלטים המושחתת, הגיע תורן של העיקריות. האטרקציה המרכזית בעסקית הצהריים, היא 20% הנחה ממחיר העיקריות בתפריט הערב, כשבצהריים תקבלו במחיר העיקרית גם כוס לימונדה וקינוח במחיר מוזל. ר', אישה שקשרה ברית עם בורא עולם, הזמינה לברק ברוטב חמאה, לימון ושמיר (18 ₪ ל-100 גרם, ובסך הכל 81 ₪ לדג השלם שקיבלנו). הדג היה מצוין: בשרני וטרי, מגיר נוזלים מגרים ומלא בטעמים. לצידו הוגשו תפוחי אדמה צלויים ושעועית ירוקה. רק מישהי בחופש יכולה לחסל צלחת כזאת עד תומה, מבלי שהמדיח אצל שולה ייאלץ לעבוד שעות נוספות.

ואילו אני, שבורא עולם אוהב אותי כמו שאני, הזמנתי מנה של שרימפס ומולים בחמאה וירקות שורש (79 ₪). מה אומר ומה אדבר, אני צריכה לצאת לחופש לעיתים הרבה יותר קרובות. כל מוּל היה אגדה וכל שרימפון היה שירה. בדרך כלל שרימפסים הם מחמד נפשי, והפעם התמכרתי למולים אפילו יותר. טריותם הורגשה בכל ביס וביס, הרוטב עשה להם טוב והמנה, מלבד היותה עצומה בגודלה, הייתה גם מוצלחת מאין כמוה.

לרגע קט, אחרי כל השחיתות הזאת, ר' ניסתה בכוחותיה האחרונים לרמוז שאולי לא צריך קינוח. בכוחותיי הלא-אחרונים-בכלל הסברתי לה שאם חייה יקרים לה, מוטב שתשקול מילים. בכל זאת, היא לא רוצה לבלות את יום החופש הבא לבד, בחושך, הרחק מקיסריה וקרוב אל אנשים שמאז שטעמו משהו מתוק עברו שני עשורים.

האיומים עזרו, ושני קינוחים מצאו את מקומם אלינו: הראשון היה פנה קוטה (15 ₪ במסגרת העסקית) מעדן שמנת איטלקי בטעם וניל, המוגש עם רוטב פירות יער ומוכן במקום. למרות שאינני אישה של פירות, הפנה קוטה עצמה הייתה מופלאה ושמנתית כפי שאני אוהבת אותה ומקורה בווניל אמיתי, בדקתי מקרוב.

סרבנית הקינוחים לשעבר, הזמינה קינוח בשם 'פסיפלורה שוקולד לבן' (29 ₪) - מצע של מרנג נוגט וקרם פסיפלורה, מעליו גנאש שוקולד לבן ולמעלה מחית פסיפלורה. הרבה פסיפלורה יש בקינוח הזה, ו-ר' אהבה כל ביס.

כשנפרדנו לשלום משולה ומהעסקית הכה שווה שלה, כבר ידענו שיש לתכנן את יום החופש הבא ממש בקרוב. מה יש, שגם עלינו יביטו בקנאה, יצקצקו בלשון ויחשבו בטעות :"אלו? לעולם לא עובדות. תמיד מטיילות ואוכלות במסעדות שוות בקיסריה"...

* הכותבת הייתה אורחת המקום

* רוצים גם אתם לאכול בשולה? לחצו כאן לקבלת קופון שווה במיוחד.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי