משפחתיות חמימה בארנולד

אני מאוהבת בקונספט של עסקים משפחתיים. ליד בית הוריי ישנה חנות נעליים קטנטנה ומקסימה. בכל חג ויום הולדת במהלך שנות ילדותי, היינו מגיעים באלגנטיות לחנות הנעליים של רבקה, ורוכשים לאחר כבוד זוג נעליים חגיגיות ומבריקות. היום, שני עשורים לאחר מכן, אותה חנות קטנה שוכנת באותה פינת רחוב קטנה, ומאחורי הקופה עומד הבן של רבקה, ומוכר נעליים חגיגיות לילדים אחרים, כשלידו עומד בנו הקטן, שבוודאי ימכור נעליים כבר לילדיי שלי. עסקים משפחתיים ששורדים דורות ושומרים על צביונם מול תאגידי הענק עושים לי את זה. ואל תטעו: ארין ברוקוביץ' זה לא כאן. לא מדובר במלחמה על הצדק, רק על הנוסטלגיה שכמעט ונעלמה לה מן העולם, והערצה למי ששומר על הצביון של משפחתו וילדותו. 

לשמור על צביונה של חנות נעליים זו משימה לא פשוטה אך אפשרית. לעומת זאת, לשמור על צביונה של מסעדה כעסק משפחתי מצליח במשך שנים היא משימה כמעט בלתי אפשרית. מסעדות מתחלפות חדשות לבקרים, מחליפות זו את רעותה כגרביים משומשות, וקהל הסועדים הוא כידוע נאמן בערך כמו טייגר וודס ביום טוב. תנו לנו מסעדה חדשה עם דילים אטרקטיביים- ואנו זונחים את המסעדה שהייתה אשת חיקנו במשך שנים,לפח האשפה הקרוב.  

בשל כך הייתי מסוקרנת עד מאוד לגלות מה סוד קסמה של 'ארנולד' הוותיקה שקיימת כבר מעל 60 שנה ועדיין נחשבת לשם דבר בקרב אוהבי האוכל בכלל והחצילים בפרט. במיקום הקודם והמיתולוגי שכנה המסעדה ברוקח 73, ובשנים האחרונות היא שוכנת ליד מגרשי הטניס ברח' שטרית, וגם שם היא מלאה מפה לפה בדיוק כמו במיקום הקודם. 

ביקרנו ב'ארנולד' בשעת צהריים חמימה של סוף חורף, ופגשנו את הדור השלישי למסורת החצילים: סבא ארנולד שכבר איננו בין החיים הקים את האימפריה, הבן יואב ממשיך אותה, והנכדים מייקי ויונתן ממלאים את מקומו, בעיקר עכשיו כשטס אבא יואב לטיול שורשים בבולגריה, בוודאי כדי לאסוף עוד הפתעות קולינאריות לעסק המשפחתי. 

העסקית של ארנולד מוגשת עד 18:00, ומתומחרת בין 59-99 ₪, על פי המנה העיקרית. פתחנו, איך לא בטעימה מהחצילים ששמם יצא למרחקים אצל ארנולד: לפתיחה של כל העסקיות ניתן לבחור במנה ראשונה של ארבעה מתאבנים מתוך רשימה ארוכה, כשמיודענו החצילים צועדים בראש. באופן כלל לא מפתיע בחרנו בארבעה סוגי חצילים: קלוי עם לבנה, באבאגנוש, חציל פיקנטי וצזיקי חצילים, הלא הוא שילוב בין הצזיקי המוכר עם המלפפונים והשמיר לבין החציל. כל ארבעת הסוגים היו מענגים ולא הזכירו במאום את אלו שאתם קונים בסופר , מגישים בליל שישי ומשקרים שהכנתם בעצמכם. הסטנדרטי ביותר היה הפיקנטי, והשוס הגדול היה הצזיקי , כאמור שילוב קטלני בין מלפפונים וחצילים יחד עם יוגורט, עונג צרוף שנוגב כמובן עם לחם רותח וטרי שנטרף במהירות הבזק. מ' היקרה שהתלוותה אליי בחרה במנה ראשונה של דג מקרל מעושן שהוגש עם בצל ולימון והיה גדול ומעניין. אינני חובבת דגים קרים ולכן התרכזתי בחצילים, והיה כאמור במה להתרכז. 

בעיקריות בחרה מ' בהמבורגר עשוי מדיום ומוגש לצד צ'יפס (שייך לעסקית של 65 ₪), ומאחר שהכנו שיעורי בית ביקשנו גם את רוטב החמאה והשום המפורסם של ארנולד, ובלי בושה טבלנו בו את הצ'יפס והרגשנו בגן עדן נטול קלוריות ומלא אושר. מ' התענגה על כל ביס בהמבורגר והתפלאה איך עד כה לא ביקרנו במקום המיתולוגי הזה, בו החצילים וההמבורגר כה ענוגים.

העיקרית שלי הייתה דג לברק (בעסקית של 89 ₪) שהוגש על, נחשו מה- חציל קלוי, ברוטב טחינה גולמית. מנה ענקית ונדיבה של שתי חתיכות ענקיות של לברק, בשרניות ונפלאות. חולת פחמימות שכמוני סברה שהיה מקום להגיש את הדג גם עם פחמימה, אבל לא כל אחד מכור לנחמה כמוני, ומזל שכך. העסקית בארנולד מלווה גם במיץ טבעי הכלול במחיר המנה, ובהרבה חמאת שום וסימפטיה. 

לא פלא שהמקום הזה שרד שישים שנה. אוכל טוב ובשפע, מחירים נהדרים והרגשה ביתית של משפחה, והחצילים, הו החצילים. אולי כדאי לי לפתוח עסק משפחתי. מעניין האם הרעיון של עסק משפחתי למבקרי מסעדות יילך טוב בשוק. מצד שני, מי רוצה ילדים מכורים לאוכל כמו אמא?

*הכותב היה אורח המסעדה

הצטרפו אלינו בפייסבוק, אנחנו דואגים לחברים שלנו.

 לדף הפייסבוק של rest  לחצו כאן.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי