פעם, בימים חשוכים ואפלים, בכלל לא אהבתי סושי. הבטתי באנשים האוכלים את ערימות האורז הללו בהנאה, ולא הבנתי מה הסיפור שלהם. כולה אורז קר עם דג נא, ומזה הם מבסוטים כאילו טרפו עכשיו סטייק אנטרקוט. האשמתי את טרנד הבריאות והרזון והדאווין השינקינאי, הבטחתי שלי זה לא יקרה והדרתי רגליי מסושיות. אפילו בתאילנד סירבתי לטעום את הפרי האסור, ודבקתי בפאד תאי ובננה לוטי, מחמדי נפשי, והרגשתי כה גאה על שאני רואה את מה שכולם לא רואים.
ואז זה קרה. לפני מספר שנים יצאתי לדייט בסושי-בר מהלוהטים בעיר. המקום היה מקסים, האווירה מחשמלת והבחור הורס. לא יכולתי להרשות לעצמי כמובן לחרב את השמחה, ושיחקתי אותה באלגנטיות כאילו נולדתי עם רול של סושי בפה. הייתה זו הפעם הראשונה שהמגולגל הזה בא אל פי. בתחילה הטעם היה מוזר ודגי, אך ברול השני כבר ידעתי שיצאתי אהבלה. כל השנים האלו החזקתי באנטי המטופש הזה, כשיכולתי לאכול את הדבר הטעים הזה כבר מזמן? את הדייט זרקתי אחרי מעט זמן, לאחר שגיליתי שפרצוף יפה וריבועים בבטן לבדם לא עוזרים להעביר את החיים בסבבה, אך את תגלית הסושי שהביא עימו לא שכחתי עד היום.
מאז הכיתי רבות על חטא העיוורון הזה, כשאני בוחנת כל סושייה בעיר, דוגמת כל רול וכל גרגיר אורז אפשרי, ומדרגת לעצמי את סושיות העיר בחשאי. לאחת מהן, למרבה הפלא, הגעתי רק השבוע.
היה זה ש' אהובי שסיפר לי עד כמה 'אוקינאווה' שבנווה צדק היא סושייה שווה. מאחר שאני זו שלרוב מבשרת לו בשורות קולינריות ולא ההיפך, זעמי בער בי והחלטתי שלא ייתכן שיהיה מקום שהוא בדק ואני פספסתי. בעקבות כל האירועים הנ"ל צעדנו רעבים ושלובי זרוע בערב סגרירי של תחילת הסתיו אל עבר 'אוקינאווה', סושייה נווה-צדקית שחוגגת עכשיו חמש שנים להיווסדה.
האווירה ב'אוקינאווה' היא הדבר הראשון שלא ניתן לפספס. המקום הוא גם בר וגם מסעדה, מה שנותן לו יתרון עצום בים הסושיות, שלעיתים מעבירות תחושה של –'תאכלו ותלכו' או לחילופין של מסעדת יוקרה - 'תמשכנו כליה ותלכו'. 'אוקינאווה' היא בדיוק באמצע. אפשר לשבת כאן על הבר, להשקיף על נווה צדק, להשיק כוסות יין או קוקטייל ולנשנש רול או שניים, ואפשר גם לאכול ארוחה מלאה ורומנטית להפליא. תלוי באיזה מצב רוח אתם.
אנחנו, כידוע, במצב רוח רעב בעיקר במשך רוב שעות היום, ולכן פתחנו במנה חדשה שנרקחה כאן לרגל יום ההולדת החמישי - סביצ'ה סלמון ודניס על מצע ירקות קצוצים עם מעט אורז (38 ₪). הדגים היו טריים עד כאב והירקות היו חמודים, אך גם כל אלו לא השכיחו את העובדה שסביצ'ה נשאר סביצ'ה וקשה להיות מקוריים במנה כזו. לעומת זאת, במנת הפתיחה של אגדאשי טופו (27 ₪) אפשר, כך מתברר, לצאת מהקופסא. 'אוקינאווה' היא היחידה בעיר המגישה את המנה הזו בצורת מרק, ולא כקוביות השוחות ברוטב. המרק עשיר ומלא בפטריות שיטאקה קצוצות, ובתוכו שוחות כשבע קוביות טופו מטוגן. למרות שאכלתי את המנה הזו בכל חור נידח בעיר, כאן היא התעלתה על עצמה ובהחלט תדורג כאגדאשי טופו המוצלח בעיר.
עתה, התפנינו להשיק כוסות. ב'אוקינאווה' יש תפריט קוקטיילים חדש ומושקע, שמתוכו לא התקשינו לבחור שניים. אני הלכתי על קוקטייל 'הוואנה קלאב' (32 ₪), המורכב מליקר קוקוס, פינלנדיה, מיץ אננס וקוקוס מיובש שהזכיר לי את תאילנד. רק מי התורכיז של קוסמוי היו חסרים להשלמת התמונה הפסטורלית, איזה קוקטייל משובח. ש' בחר בפירטיני (34 ₪), שהורכב מוודקה גריי גוס בטעם אגס, ליקר אמרטו ולימון. חביב, אם כי התאילנדי שלי עלה עליו עשרות מונים.
אחרי הפתיחות המשמחות הללו, עברנו לעניין שלשמו התכנסנו. זה שכולנו חיכינו לו, זה שיכל לתבוע אותי על לשון הרע כבר לפני שנים, זה שעשיתי לו עוול למרות שהיה חף מפשע: קבלו את הסושי של 'אוקינאווה'.
בהמלצתה של רעות, מנהלת המשמרת הקסומה, בחרנו בארבעה רולים, ונדרג אותם לפי סדר ההנאה שהפקנו מהם. במקום הרביעי והמכובד (כך תמיד טענו באירוויזיון) צועד לו רול ה-Funky (42 ₪) - רול שונה מהנוף המקובל, הכולל מלבנים של סלמון בפנקו, סלמון סקין, אבוקדו ובטטה ברוטב טריאקי דבש ואננס. הרול מיוחד בצורתו המלבנית וגם הרוטב טעים, אך איננו חובבים סלמון סקין המתפצפץ בפה ובכלל לא היה פשוט להכניס לפה את כל התקרובת הנ"ל, טעימה ככל שתהיה.
במקום השלישי, והעוד יותר מכובד נמצא 'מנהטן' (39 ₪), רול סלמון וטונה עם מלפפון, המוגש במעטפת אבוקדו וביצי טוביקו. מבחינה אסתטית היה זה הרול היפה ביותר, וגם טעמו היה מעודן ונעים.
במקום השני תמצאו רול חדש דנדש ויפהפה המכיל גבינת שמנת, מלפפון ועירית במעטפת סלמון מעושן (36 ₪), רול שרעות מספרת כי נוצר בעקבות ביקוש הקהל, והקהל הזה ככל הנראה יודע היטב מה הוא רוצה. שילוב של גבינת שמנת משובחת עם סלמון מעושן וטרי, לא צריך הרבה יותר כדי להפיק קריאות הנאה מפינו מלא האורז.
ובמקום הראשון, הכינו את התופים: צ'יז רול (39 ₪), כמה פשוט ככה הורס: רול סלמון, אבוקדו וגבינת שמנת בטמפורה וטריאקי. נכון, לרוב אני מעדיפה את הסושי הלא מטוגן, אך כאן נפלתי חלל לטעם הנפלא והמעודן של הגבינה המטוגנת הנמסה בפה ועושה נפלאות באבוקדו ובסלמון. את ארבעת הרולים ליווינו בספייסי מיונז שאני כה מכורה אליו, ושב'אוקינאווה' מיטיבים להכין אותו - חריף וסמיך כראוי.
לא ברור לי איך לא אהבתי פעם סושי, ועוד יותר לא ברור לי כיצד 'אוקינאווה' טרם נכנסה לרשימת המועדפים שלי. שתי העוולות תוקנו באחת. כיף לתקן עוולות ככה במחי סושי אחד.
* הכותבת הייתה אורחת המקום.
* רוצים גם אתם לאכול ב'אוקינאווה'? לחצו כאן וקבלו קופון שווה במיוחד.
הצטרפו אלינו בפייסבוק, אנחנו דואגים לחברים שלנו.
לדף הפייסבוק של rest לחצו כאן.
*הכתבה מכילה תוכן שיווקי
השדות המסומנים בכוכבית הם שדות חובה
השדה שהוזן לא תקין, שננסה שוב?
נפרסם את תגובתך בהתאם לשיקולי המערכת