עדלאידע במקסיקנה

אני לא מבין אנשים שלא אוהבים את פורים. זהו חג צבעוני, שמח, והפעם היחידה בשנה שאתה יכול להכנס למסעדה ולשבת צמוד ליד שלגייה. לכן בחרתי לקחת את הנסיכה הדרום אמריקנית לארוחה במקסיקנה, המקבילה הקולינרית לפורים. הסומבררו על הקירות, הקישוטים, התמונות, הגוונים החמים וכמובן המוזיקה באווירת 'שישי עם קיקה סמואל', נתנו לנו הרגשה משל היינו במסעדת חוף קטנה בקנקון.

המקום עצמו עבר לפניי כחודש שיפוץ מאסיבי ובקרוב גם התפריט יעבור שינוי דומה, שפית ממקסיקו הובאה במיוחד כדי לרענן את התפריט עם דגש על מנות דגים ושרימפס לכל הפיראטים מבינינו (שלא היו במסעדה באותה עת, עדיין רק שלגייה). הרגשת הקנקון התעצמה כשהגיעה המלצרית ובמבטא דרום אמריקאי אסלי הניחה לפנינו את התפריטים. רק בשביל לראות את הנסיכה קורנת כששיר של להקת 'מאנה' התנגן לו ברקע היה שווה להגיע, אבל באוכל עסקינן. לכן פתחנו את הפיאסטה עם פריחולס, שעועית שחורה חמה וחטיפי נאצ'וס, עם מעט סלסה בלנקה (19 ₪) ופלאוטס, שהן ארבע טורטיות מגולגלות ואפויות במילוי שום ומוצרלה בליווי סלסה בלנקה (29 ₪) מלוות בשתי מרגריטות (בטעמי מלון/מנגו ופסיפלורה/ליצ'י, 29 ₪ לאחת). אין לי מושג מה זה סלסה בלנקה, אני עדיין לא סגור על זה – הדבר היחיד שאני יודע זה שזה טעים בצורה בלתי רגילה.

ציון לשבח יש להעניק גם לנאצ'וס, פעם ראשונה מזה הרבה זמן שראיתי נאצ'וס שאינם נשפכו משקית דוריטוס קנויה אלא הוכנו באהבה (אחרת עדיף לא להכין בכלל) מה שגרם לנסיכה להתמוגג מאושר. הפלאוטס גם היו מאוד טעימות, קראנץ' קטן של בצק עם גבינתיות מתפרצת. המרגריטות היו מעולות וגרמו להצטער שעדיין לא קיץ, למרות שאני חסיד של החורף.

למנה עיקרית הזמנו את הצ'ילי קון קרנה, תבשיל מקסיקני העשוי מבשר בקר, שעועית שחורה, ופלפלים חלפניו מוגש על מצע אורז מקסיקני (55 ₪) ופהיטה קון פויו (64 ₪), יחד עם המנות מוגשות גם טורטיות קטנות עם רטבים (שמנת חמוצה, גוואקמולי, סלסה). עם לישראלים יש את ניגוב החומוס, למקסיקנים יש את גלגול הטורטייה. כפית מכל רוטב מפוזרת לה יפה במרכז, מעליה פס של אורז מקסיקני עליו ינוח הבשר וכשהאוכל עצמו מוצלח, שזה המקרה שלפנינו, זה פשוט תענוג צרוף. הפהיטה היתה מעולה, מתובלת כראוי, צבעונית ומזמינה. הצ'ילי עצמו יותר שמרני למראה אך טומן בחובו הבזק פיקנטי מענג.

עם סיום העיקריות, הגיע זמן המתוקים ופה כאילו התחילה הארוחה מחדש. עיניה של הנסיכה נפקחו לרווחה, חיוך רחב נסוך על פניה, חיוך שמהר מאוד התחלף להבעת בלבול שלאחריו באה השאלה "אפשר להזמין את הכל?". אז את הכל בסוף לא הזמנו, אבל אל שולחננו נחתו צ'ורוס - אצבעות בצק פריך מצופות בסוכר קינמון ממולאות בקרם חלווה ושוקולד רוזמרי ומוגשות עם ריבת חלב (19 ₪) וניקול - קרם מפנק של שוקולד לבן וברולה שוקולד על מצע של מרנג שוקולד וקליקים (19 ₪).  הצ'ורוס הגיעו חמות ופריכות ליד גבעה מזמינה של ריבת חלב והחלו להעלם, הניקול גם היה טעים ומוצלח אם כי הייתי מוותר על הקליקים שאינם מוסיפים למנה לטעמי. שלגייה כבר חזרה לטירה שלה וברחובות כיבו מזמן את האורות (האמת שלא, אבל נשמע מאוד פואטי) וכל חגיגה דינה להיגמר, אבל הסינקו דה מאיו (חגה הלאומי של מקסיקו) מתקרב בצעדי ענק ואני בטוח שהנסיכה הדרום אמריקנית מצאה לה ממלכה חדשה.

*הכותב היה אורח המקום.

רוצים גם אתם לאכול במקסיקנה? לחצו כאן וקבלו קופון שווה במיוחד.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי