בי בוערת אש

היה היה

מסעדת אש-בש הוקמה בשנת 1999 על-ידי משפחת אמסלם, משפחה בעלת ייחוס מיוחד ושנות ניסיון רבות בעסקי המסעדנות בקרית שמונה. אין אדם מבני ובנות הגליל שלא מכיר את 'קייטרינג תדמית' שבבעלות המשפחה. מאז עלייתו של המטבח הדרום-אמריקאי ארצה, מסעדות רבות בסגנון התחלפו להן בקרית שמונה, אך אש-בש עודנה חיה, בועטת ומתחדשת. הגעתי הנה יחד עם אבי, שעבד מרבית שנותיו בבנק הפועלים בקרית שמונה, נוסטלגיה של אותן ארוחות עסקיות בצהרים סוחפת אותו עם כניסתנו למקום. כמובן שבגליל כולם מכירים את כולם, ומדברים על האבא אמסלם שהיה ספר, האח שהמשיך את השושלת, הבן שעכשיו מנהל ונזכרים מי היה השף הראשון במקום, כשרק התחילו... כיף להיות בבית.

עיצוב ואווירה

חג הסוכות בפתח ובחצר המסעדה שוקדים על בניית סוכה גדולה ומפוארת שעתידה לאכלס את האושפיזין הרבים שיגיעו במהלך החג. לאש-בש מבואה מזמינה וחצר ענקית, כיאה למסעדה גלילית שמאפשרת ליושביה ליהנות מהאוויר הנעים שמציע חבל ארץ זה במשך רוב ימות השנה. תחושת הנעימות והכנסת האורחים מלווה אותנו פנימה. שילוב נעים בין שולחנות עץ כהים לתאורה חמה ומעומעמת, יחד עם נרות המקשטים את השולחנות ויוצרים אווירה רומנטית ושקטה. החלל הפנימי מחולק בתבונה לשני מפלסים ובתוך המסעדה מפוזרים בקבוקי יינות רבים, בעיקר ירדן ‫- יין הבית‫. החלל הגדול והמוזיקה השקטה שברקע מאפשרים לנהל שיחה נעימה באין מפריע ובעזרת היין גם להתמסר קלות לנינוחות השורה כאן בכל פינה.

  DNA

אש-בש אמנם מתהדרת בתפריט דרום אמריקאי עשיר, אבל לא מוותרים כאן על האירוח המרוקאי החמים, ובבית מרוקאי כידוע, לא מותירים את השולחן ערום לרגע. עת התיישבנו, הגישה המלצרית החביבה מגש עמוס בצלוחיות קטנות מלאות במגוון סלטים – חצילים קלויים בשמן זית ולימון, טחינה קרמית, סלק, מטבוחה, סלט גזר פיקנטי, עגבניות בפלפל חריף ועוד. והכול כמובן טעים להפליא ומתובל בדיוק כמיטב המטבח והמסורת המרוקאית. סלטים כאלו לא ניתן לאכול רק בעזרת המזלג. לא בכדי, אחד מכלי האכילה המרכזיים במטבח המרוקאי הוא הלחם, שכאן מילאה את תפקידו ג'בטה מהבילה ואוורירית. ידענו שאסור להתפתות ושזה כלל לא העיקר והסיבה לשמה נתכנסנו. אבל, במקרה הזה מדובר בקרב אבוד מראש. השילוב בין הלחם לסלטים המעולים והיצר העז להשביע את הרעב הקל המעקצץ, הביסו אותנו. לא חלפו כמה רגעים וכבר החלנו מנגבים את שאריות הצלוחיות בג'בטה החמה, נאבקים במלצרית ומתנגדים בתוקף למילוי נוסף.

מנה מנצחת

אכן תחרות קשה בין שתי ראשונות מעולות לעיקרית מצוינת. למקום השלישי והמאוד מכובד הגיעו האמפנדס. על פניו נשמע בנאלי, כיסוני בצק פריך במילוי בשר טחון, מה כבר ניתן לחדש. אולם, התיבול הפיקנטי של הבשר יחד עם הדקיקות והקריספיות של הבצק הפכו את המנה הפשוטה הזו לטעימה מאוד. המנה המפתיעה ביותר של הערב היא ללא ספק הקבבונים בטורטייה. לא היו לנו ציפיות גבוהות, והנה על פניו לא ניכר תחכום. אבל, הקבבונים היו טעימים להפליא, נוטפים ניחוח מזרחי משכר. והשילוב - בצק דק של טורטיה וטחינה, כאשר כל זה מוטבע עמוק בשמן זית ומקושט בפטרוזיליה נתנו תחושה של שילוב מעולה. כשהזמנו את המנה הזו הכוונה הייתה רק לדגום ולטעום. אך מצאנו עצמנו מנגבים את שאריות הטחינה בג'בטה, שוכחים לחלוטין שעוד רגע קט יגיעו לשולחן המנות העיקריות.

המנצחים שלנו הם מדליוני הפילה שהגיעו כאחת העיקריות. נכון שנתוני הפתיחה אינם שווים, אבל היה כאן הרבה מעבר. ראשית, אופן ההגשה, שלושה מדליונים סימטרים ועבים לצד עגבנייה ובצל צרובים על הגריל. עם החיתוך של הבשר, נתגלתה הוורדרדות העסיסית שאי אפשר לעמוד בפניה. הפילה היה עשוי באופן מושלם, צריבה מדויקת מבחוץ עם עסיסיות אדמדמה מבפנים שיצרו נימוחות בפה, שפתיים ישקו. אפשר לומר שהבחירה שלנו צפויה, אך טעמו של הפילה הזה עלה על רבים שאכלתי, ומסתבר שגם בפילה צריך לדעת לטפל.

חשבון בבקשה

המנות באש-בש גדולות ומשביעות וכמובן שאפשר להסתפק בהרבה פחות ממה שאכלנו אנחנו, אבל ראו הוזהרתם, המנות גם טעימות להפליא וסביר מאוד שכל מה שיגיע לשולחן לבטח יאכל.

פתיחה: סלטים וג'בטה חמה על חשבון הבית, חציל בלאדי על האש בטחינה ועשבי תיבול (25 ₪), מנה נפלאה עם ניחוח אמיתי של גריל וטחינה מצוינת, פשוט התחרות הייתה באמת קשה. קבבונים בטורטיה (42 ₪) ואמפנדס (20 ₪). עיקריות: מדליוני פילה בקר (145 ₪) וסטייק אנטריקוט עגל מיושן (119). לקינוח: אספרסו ארוך (12) ותה נענע  (9). בנוסף, שתי כוסות של יין הבית (12 ₪ לאחת). סה"כ 396 ₪.

כתבה פרסומית.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי