יחי הסושי של ג'אפניקה

תנו לי ס'

ישנם ימים שבהם כל אוכל שאני יכולה לחשוב עליו- נשמע לי "כבד" מדי. ישנם ימים שהם ימי סטייק מובהקים, יש המון ימי פסטה, יש ימי המבורגר ושלל ימי שיפודים על האש, ואז מגיע אותו יום גורלי, שבו לא בא לי להרגיש את הלאות הזאת שפושטת בכל האיברים אחרי ארוחה כבדה. בא לי דרינק אחד או ארבעה, ולצלול אל תוך קערה של מזון קליל שלא יגרום לי לרצות לפתוח כפתור או להצטער על זה שלא נולדתי גל גדות, או סתם מישהי שלעולם לא אוכלת. יום כזה תקף אותי השבוע, אך בניגוד למנהגי מיד ידעתי מה הפתרון. ארבע אותיות פשוטות וקלילות, שכבר מהצליל שבוקע מהגייתן, אפשר להרגיש את הקלילות פושטת באיברים: תנו לי ס', תנו לי ו', תנו לי ש', ובעיקר תנו לי י'. מי לא רוצה לנשנש קצת סושי בערב אביבי שכזה?  

מנפלאות הג'פאניקה 

ידוע כי רוב הסושיות המפונפנות דורשות משכון כליה על מנת לבוא בפתחן. לא הג'פאניקה. הרשת המבורכת הזאת חרטה על דגלה כבר מזמן את סיסמת ה"סושי לכל פועל", ואין ספק שהיא המקום הראשון לבוא אליו כשמתחשק לנשנש ממנעמי המטבח היפני ללא צורך במשכנתא קטנה. למרבה המזל, המחיר לא מתבטא בטעם- מה שהופך את הג'פאניקה למקור עלייה לרגל לכל סושיונר מתחיל או ותיק. הבר בסניף ירמיהו של ג'פאניקה מזמין ודורש ישיבה בו. האווירה נעימה, המוזיקה לא קולנית מדי, האלכוהול זורם כמו מים, והסושי? הו, הסושי. 

המשקה הנבחר

איך אפשר לשבת בג'פאניקה, ולא לשתות את שיכר השזיפים המענג צ'ויה? ברור שאי אפשר. הצ'ויה מזכירה יין מתוק עם טוויסט שובבי של יין, כשבאמצע כל העונג הזה יושב לו שזיף שלם ספוג באלכוהול. ("כמו הזית שבמרטיני", הבהיר הברמן, ובצדק). את השזיף השארתי לבן הזוג שמתמודד טוב יותר עם כמויות של אלכוהול בשעות לא שגרתיות, והוא מצידו לא השאיר דבר מלבד גלעין. מזל שאת המשקה עצמו הספקתי לשתות מבלי שיתנפלו לי עליו. בחורה בעיר הזאת כבר לא יכולה לשתות לה צ'ויה בשקט על הבר. מתוך רשימת הקוקטיילים הומלץ קוקטייל ש"מתאים לגברים", ושזכה לכינוי "אקירו ג'ינג'ר". זיהינו שם וויסקי גרנטס, בולס אפל, מיץ תפוחים, וסאוור מיקס. הגברבר הכי מסוקס בשטח היה מרוצה מהקוקטייל, ואפילו אני- שוויסקי אינו כוס התה שלי, סברתי שהקוקטייל מוצלח למדי, אבל כמובן שהמשקה שלי, כמו כל דבר אחר שהוא שלי, ניצח. גם בגזרת האלכוהול המחירים משעשעים, ובעיקר היינו מרוצים ממחירו של בקבוק למברוסקו רוזה או לבן- 64 ₪! כמעט כמו מחירו בסופר באבא הסמוך, הייתם מאמינים? סוף סוף לא שודדים אותנו לאור היום בגזרת האלכוהול, כיף גדול. 

הסושי והאגדה

אז עם כל הכבוד לאלכוהול, יש כאן גם סושי, והרבה. למנה ראשונה טעמנו אגדאשי טופו- קוביות טופו פריכות בציר דאשי, ג'ינג'ר, שבבי נורי ובצל ירוק, או במילים פשוטות: מרק צלול עם חתיכות טופו. אני אוהבת את המנה הזאת באופן כללי, ובפרט בצורת ההכנה של הג'פאניקה: הטופו פריך ולא מטוגן מדי, המרק (שהוא בעצם רוטב) מתובל היטב ו.. מתי לאחרונה נתקלתם במנה ראשונה שעולה לכם 19 ₪? יופי לנו. בן הזוג, אגב, עדיין לא סגור מה הקטע עם הטופו הזה, אבל לא תמיד הוא חייב להבין הכל. ואז הגיע הדבר שלשמו התכנסנו -  זה התחיל מרול של סלמון צ'יז (8 יחידות) מתוך תפריט הרולים המיוחדים – רול המכיל סלמון, מוצרלה, אבוקדו ועירית בציפוי טמפורה וטריאקי (מוגש חם). במקרה של הרול הזה לא מדובר בטיגון עמוק כשל צ'יפס, כך שהטעם הדגי נשמר ולא נבלע בטעם השמן, וכמובן שמדובר בהברקה- הוספת גבנ"צ כידוע היא ברוכה כמעט בכל קונסטלציה, בוודאי כשנלווה לעניין סלמון.  גם רול הדאבל טונה הי המוצלח למדי:ספייסי טונה, עטוף בטאטאקי טונה, עם אבוקדו, מלפפון ועירית. הוא דווקא לא היה מטוגן וחיבבנו מאוד את טעמי הטונה העשירים. גם רוטב הספייסי מיונז של הג'פאניקה הוא אחד החביבים עליי משכבר הימים, וכשאני מוסיפה לו את הטריאקי כולי מתמלאת עונג.  

הרביעייה המנצחת

ואז אחרי כל אלו הגיע המנצח. ככה, בלי הרבה דאווינים, בארבע יחידות ממזריות, הוא נחת על שולחננו: הפוג'י רול. אמנם רק רביעייה ולא שמיניה, אמנם שם קצת משעשע, אבל המקוריות הרגה אותנו: מעל כל יחידת סושי עמדה גבעה של טרטר סלמון, ובתוך הרול התמקמו להם אספרגוס, אבוקדו, בטטה, עירית, טמאגו ושומשום.  אפילו הספייסי מיונז נזנח בשלב הזה מרוב שפע הטעמים של הפוג'י הנ"ל. בהחלט אחד הרולים המוצלחים יותר שטעמנו, ולא רק בג'פאניקה. איזה כיף. הארוחה הסתיימה והמכנסיים לא מתבקעים. הלאה הסטייק, יחי הסושי, ובעיקר זה של הג'פאניקה! 

חשבון בבקשה:

כוס צ'ויה- 26 ₪

קוקטייל אקירו ג'ינג'ר- 26 ₪

אגדשי טופו- 19 ₪

סלמון צ'יז רול- 36 ₪

דאבל טונה רול- 39 ₪

פוג'י רול-36 ₪

סה"כ: 182 ₪.

*כתבה פרסומית

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי