בראש של רוסיניס

בסימטאות ירושלים
ירושלים היא עיר של סמטאות: בנחלאות, בקעה, המושבה הגרמנית, נחלת שבעה, רחביה ועוד שולטים רחובות קטנים שמבקשים להתחמק מעיניו של החולף על פניהם, אך דווקא ברחובות אלו מצוי הקסם האמיתי של העיר; הם כביכול אינם שוקקי חיים כרחובותיה המרכזיים מחד, אך מלאי חיים מאידך. לכן, הזוהר הירושלמי בולט בהם ביתר שאת לעומת מרחבים פתוחים גדולים יותר, שכבר קשה להבחין בהם בין היומיומי למיתולוגי. האופי ה"סימטאי" הזה של ירושלים נולד במזרח העיר, חלק שהוא כל כולו רשת בלתי נגמרת של סמטאות. שער יפו הוא שער הכניסה המוכר ביותר למזרח העיר, ואותו מציפים תיירים מחוץ ומפנים. בסואנות הזו קל מאוד להחמיץ את הסמטה הראשונה משמאל - רחוב הפטריארכיה הלטינית – רחוב קסום, מלא הדר של ירושלים הקלאסית, רב תרבותית ומקומית בו זמנית, אלגנטית ומרתקת. לא במקרה ממוקמת דווקא שם רוסיניס, אחת מהמסעדות היותר מיוחדות שיש לעיר שחוברה לה יחדיו להציע.

אבק כוכבים
על פנינת החן הנסתרת הזו מנצח מיום פתיחתה לפני כארבע שנים השף ג'וזף עספור. מראהו כשל כוכב מתור הזהב ההוליוודי, גינוניו כמו של ג'נטלמן אירופאי מתחילת המאה העשרים, ומעדניו כתמהיל משובח של המטבח המקומי וניסיונו במטבחים ברחבי העולם, מאירלנד דרך פולין ועד אוסטרליה, וכמובן ירושלים. את הסועדים במקום – הכוללים ירושלמים, דיפלומטים ותיירים בין היתר – מקבל ג'וזף בחום כשמלצריו ממלאים אחר הוראותיו ביעילות ובזריזות. כאיש העולם הגדול, סיפורים מרתקים רבים לו, כולל מספר מפגשים עם האפיפיור הנוכחי וקודמו זכרונו לברכה, אך מעל כל אלו עומדת תשוקתו של לבישול. הבסיס הוא המטבח הצרפתי בואך איטליה שמסביבו רקח ג'וזף תפריט הכולל מעדנים מזרח תיכוניים ברמה הגבוהה ביותר.

מה אוכלים
אפשר לבחור בכמה מסלולים ברוסיניס, העיקריים הם האיטלקי והמזרח-תיכוני. אנחנו החלטנו להתפצל ולנסות את שניהם. בגזרת האיטלקי, בלטה בעיקר סלסלת הפרמזן, שהיא אכן, סלסלה של פרמזן איכותי במיוחד, בתוכה נחים פירות ים שבושלו לעילא ברוטב פטריות עדין. איכות השרימפסים הייתה לא פחות ממרהיבה ובשילוב הפרמזן הפריך והרוטב המפנק, מדובר במנה ששפים מגבול איטליה - צרפת בהחלט יכלו להתגאות בה. בגזרה הים - תיכוני, פלטת ה"מזה" - מעין טאפאס, או מה שמכונה פלטת סלטים – הכוללת כמה מעדנים נפלאים, בעיקר הקובה במילוי גבינה וזעתר, סלט טאבולה ולאפות קטנות שמולאו בעוף.

ניתן אמנם לשבוע רק מהמזה העשירה והמגוונת הזו, אך החלטנו לנסות עוד מנה שהתגלתה כמוצלחת מכולן. מדובר במעדן של ממש אותו אזכור לתקופה ארוכה, כשגם הוא ים - תיכוני באופיו ובטעמו, ושמו פוחארה. מדובר בתבשיל נפוץ למדי במטבח הפלסטיני, אך כזה הפחות מוכר לעומת מעדנים שהחך הישראלי מחבב מזה שנים כגון סינייה או מעלובה. בכד מחרס איכותי, מתבשלים להם באיטיות פיסות של בשר כבש נימוח ומשובח, יחד עם ברוקולי, בצל ושומר שהתגלו ככוכב המשנה של המנה לצד הכבש. לפוחארה התלווה אורז, שעל פיו אמדוד כל מנת אורז שאוכל בהמשך חיי: ערימה עגולה וסימטרית להפליא של אורז צהבהב עם צנוברים כששכבת האורז העליונה פריכה, והאורז הפנימי יותר חמים ונימוח. האורז לכשעצמו היה בהחלט מספיק כמעדן ברמה עולמית, ובשילוב עם הפוחארה ובעיקר הבשר והשומר, אללי, אני כבר מת לאכול את המנה הזו שוב.

חשבון בבקשה
מזה ירושלמית: 150 ₪
סלסלת פרמזן: 50 ₪
סלט רביולי: 60 ₪
פוחארה כבש: 100 ₪
קרם ברולה: 28 ₪
ספרייט: 12 ₪
מים מינרלים: 13 ₪
תה (2): 20 ₪
סה"כ: 439 ₪, לא כולל טיפ

*כתבה פרסומית

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי