ראשון כבר לא דיכאון: יום ראשון הטעים של נויפלד

"זהו, נגמר השבוע" (אבא שלי, כל יום ראשון בסביבות השעה 14:00)

יום ראשון הוא יום בעייתי. הוא מחזיק על כתף אחת שלו את הסופ"ש שהיה ונגמר, שלא משנה כמה נהנית בו, זה לא היה מספיק, ועל הכתף השנייה שלו את שאר השבוע, כולל אלף משימות בעבודה ועוד שבע מאות סידורים אישיים שבחיים לא תספיק. בעוד ששאר העולם עבר כבר מזמן למאנדיי והשאיר את סאנדיי כמושג שמח (תחשבו על זה, הם קוראים לגלידה "סאנדיי", עד כדי כך הם אוהבים את היום הזה), אצלנו הוא שם נרדף לשביזות, כולל הכינוי "יום רשעון", האזכור הבלתי נשכח אצל פוליקר "יום ראשון דיכאון", וכמובן, "אני לא בוכה, נכנס לי קצת יום ראשון לעין".

"ושלום על ישראל" (אבא שלי, כשהוא מנסה לתאר פעולה מורכבת כלשהי כפשוטה)

אז מה עושים? יוצאים. דווקא ביום ראשון. המקומות יחסית ריקים (אני מעדיף), הצוותים במסעדות ובברים קלילים יותר ויש להם יותר זמן אליך, אבל הכי חשוב – השבוע מתחיל בטוב. זו גם לא פעולה מסובכת במיוחד – מזמינים מקום, יוצאים, יושבים, אוכלים, שותים, ושלום על ישראל. למשימת יום ראשון הספציפי הזה, הלכנו על שילה, מוסד קולינרי מכובד ומוכר, "המטבח מתמקד בחומרי גלם טריים ואיכותיים", כתוב באתר, ואני בסוף יום ראשון מרגיש כמו חומר גלם מעוך וממש לא רענן, מקרה קלאסי של היפוכים נמשכים, אז מרגיש לי שהבחירה נכונה.

"אוקי, הגעת, ו..." (אבא שלי, כשהוא לא מבין פעולה שלי. לדוגמה: "אוקי, טסת להודו, הגעת, ו.....")

כמה שאני אוהב אוכל טעים, ככה חשוב לי קודם כל להרגיש בנוח. ושילה היא פרימיום, אבל מאוד מאוד נגיש – המיקום (בן יהודה, רחוב שבכיף הייתי קונה במונופול ובונה בו מלון, ומצד שני, הוא אתר בנייה עם צפי סיום עבודות ב-2391), הצוות (חייכני ברמה אחרת. אולי דווקא בגלל שהיה יום ראשון, מלצרים חיים הפוך מכולם), וגם התפריט, שהוא רמה סופר גבוהה עם חומרי גלם ושילובים חכמים, אבל בסוף מציג מטבח שכל אחד יכול ליהנות ממנו, צלול, ברור, מאוד מזמין. לא מנות שצריך גוגל טרנזלייט כדי להבין. אוקי, הגעתי, ו... בא לי להזמין הכל. אז בגדול, זה מה שקרה.

טטאקי טונה אדומה עם סברס ושאלוט מקורמל. צילום: ליאור נויפלד

"שולה, הילד רעב" (אבא שלי, לאמא שלי, בכל פעם שהוא רואה אותי, סינס 1979 ועד היום)

אני לא אוכל כשאני רעב. אני אוכל שיש סיבה, והתפריט של שילה הוא יופי של סיבה. הלכנו על קונספט בלי בשר ובלי פירות ים, וקיבלנו לשולחן מיקס מושלם:

• סלט ברזל - תרד, אנדיב וגבינת פטה בשמן אגוזים על קרפצ'יו סלק
• טרטר דג ים עטוף באבוקדו שקדים, בזיליקום ואיולי נענע
• קרפצ'יו טונה אדומה, ווסאבי, סלרי וסורבה קמפרי למון-גראס
• טטאקי טונה אדומה עם סברס, שאלוט מקורמל ופלפלים ירוקים
• פילה לוקוס על ריזוטו עונתי מושלם
• קבב לוקוס בתבשיל עגבניות שרופות
• ולקינוח - דנינו פרוגרסיב, שזה מלבי, גרניטה פטל, קוויאר פטל וקוקוס ופיננסייר שקדים.פילה לוקוס על ריזוטו. צילום: ליאור נויפלד

"תתקשרו כשאתם מגיעים" (אבא שלי, בתחילת כל נסיעה שלי מהקריות חזרה לתל אביב)

מה דעתי על האוכל? שלמות, באמת. מנות מדויקות, כייפיות, כל ביס עושה שמח, סורבה קמפרי על קרפצ'יו טונה אדומה פור גאד סייק, זה מושלם, והטרטר עטוף באבוקדו זו מנה שאני מוכן לאכול כל יום כל השנה. אבל אני מזכיר שלא בשביל זה באתי, באתי ליהנות. באתי לשכוח שהתחיל עוד שבוע. באתי לעקוץ את המערכת. וכן, זה עבד, 2 מלצריות מעולות המליצו, צחקו וקשקשו איתנו, והוציאו לנו חלק מהדברים און דה האוס כי היינו חמודים, והקוקטייל גריי גוס בזיליקום ולא זוכר עוד מה עשה את העבודה, והכל זרם בנחת, ושכחתי לרגע שיום ראשון. וזה כל הסיפור. תעשו לכם מנהג קבוע, צאו ביום ראשון, והופ – נגמר השבוע.

מלבי גרניטה פטל, קוויאר פטל ופיננסייר שקדים, צילום: ליאור נויפלד