בירה שותים באהבה או שלא שותים בכלל

בירה מס׳ 1

מגיעים לכיכר גבעון, הפינה הכמעט סודית הכמעט אחרונה בתל אביב, סוג של חצר/פסאז׳ ענקי שנראה כמו פרי אהבתם הלא חוקי של ברלין ופלורנטין, ומגלים ששניט היא בעצם חלק ממפלצת תלת ראשית ומאוד שיכורה – מצד אחד ה״פורטר אנד סאנס״ המוכר והטוב, מצד שני, ״לאוטר״, פאב בוטיק קטן עם יותר מ-200 סוגים של בירות מפחיות ועוד כל מיני בירות ביתיות מהחבית (תיכף נדבר על זה), שאפשר לשבת ולשתות או לקחת הביתה או להביא אפילו אוכל מהבית, מה שרוצים עובד, וביניהם ה״שניט״, מבשלת בירה מקומית עם בר בהגשה עצמית הכולל 8-12 סוגי בירות מהחבית שהם עושים ממש בלייב מאחורה. אבל יותר חשוב מזה, מקום עם אוכל, כי אני מזכיר לכם, ולעצמי, שיש לי טור אוכל לעשות. ובכל זאת, לפני האוכל, כדי לפתוח את התיאבון, ביקשתי וקיבלתי בירה ראשונה וטעימה מאוד בלאוטר, כהה ומרירה כמו שאני אוהב, ומשם משכתי לשניט.

בירה מס׳ 2

בדרך מהלאוטר לשניט, שתיתי עוד בירה. נכון, זה מרחק 20 צעדים. הלכתי לאט.

בירה מס׳ 3

דבר ראשון שעשיתי כשהגעתי לשניט – דרשתי לראות בעיניים שבאמת מבשלים פה את הבירה. אני איש פרסום שיודע שאפשר לנסח כל מה שרוצים בדרך שתמשוך אנשים, אז רציתי הוכחה. ורוניקה, עובדת המקום המכונה גם ״ניקה״, לקחה אותנו לחלל האחורי, ובין מיכלי התסיסה ושקי חומרי הגלם, הסבירה לנו בסבלנות מדהימה איך ומה ולמה כל זה קורה, קצת על הלתת, קצת על הכשות, קצת על זה שמדובר בבירה לא מסוננת, על איך מבשלים ומה עושים, ואיך הבירה זורמת מהמבשלה ישירות לכוסות של הלקוחות, והכל עשה לי חשק להיות חוליגן בריטי ששותה בירות כל יום מעשר בבוקר, רב עם אוהדי הקבוצה היריבה כבר בשתיים בצהריים, רואה משחק בשש בערב בפאב המקומי ונרדם מאושר בתשע. טעמנו בירה מעושנת מהממת וטרייה מהרגע, ויצאנו החוצה להתחיל את הערב.

בירה מס׳ 4

התיישבנו על שולחן גבוה, הזמנו ״מנדטורי גלורי״, בירה מעולה ממש שהיא שיתוף פעולה של שניט עם עוד מבשלה, וניסינו להבין מה להזמין. היתרון – שירות עצמי, בלי המתנות למלצריות, בלי מקומות מוזמנים מראש, עם המון אופציות אוכל של שיכורים, גם לאוהבי בשר אבל לא מעט גם לטבעונים:

• כריך (פראנה) עם בשר מפורק בבישול ארוך ברוטב ברביקיו ואפרסקים.
• אלבמה קריספי צ׳יקן, עם פלפלים מקורמלים, בצל מוחמץ ורוטב טרטר.
• קנזס סיטי פרייד פיקלס – תקשיבו, אתם לא מבינים, זה מלפפונים כבושים מטוגנים, בציפוי פריך מוגשים עם רוטב פלפלים שרופים. מדובר בחמוצים מטוגנים, כן? וזה מדהים.
• מיסיסיפי האש פאפיס – כדורי פולנטנה ובירה מתובלים ומטוגנים, מוגשים עם סלסה מעושנת.
• 

מיסיסיפי האש פאפיס. צילום: גיא חמוי

• שוקופאי – כן, מדובר בשוקו פאי.

אבל הסיפור האמיתי הוא איך, בשם אדושם, אני אמור לבחור בירה. הנה מקבץ מקרי של אופציות בתפריט (שמות אמיתיים לחלוטין):

• סמאק מיי ביץ׳ אפ
• אורלי וייסמן
• שאטא הל אפ
• וואט טו דו?
• וואט דא הל?
• בלאק אנד פראוד

ואז נפל לנו האסימון. או האייפון, בתרגום ל-2024 - אחרי 4 בירות ועם כזה תפריט, אין מצב לקבל החלטות. ״תביאי לנו מה שבא לך״, אמרנו למלצרית שהייתה חייכנית כמו שרק מישהי שעובדת במקום שמכין בעצמו את הבירות יכולה להיות. ההחלטה הכי טובה שעשינו, מסתבר.

בירה מס׳ 5

אז מה הגיע לשולחן? סוג של הכל – מגש טעימות עם 8 בירות שונות, ממוספרות כדי שנדע מה זה מה, עם המלצה עם מה להתחיל ועם מה לסיים, נקניקייה ברזילאית מבשר אסאדו, רידיפיין לאשתי הצמחונית, פיקלס מטוגנים, מיסיסיפי האש פאפיס, מרדי גרא אוניון רינגס, צ׳יפס קלאסי ויאללה בלאגן. הפיקלס מושלם, ההאש פאפיס מיוחד, הנקניקיות קטנות אבל עסיסיות ממש, והבירות, חלק מתקתקות, חלק חמצמצות, חלק מרירות, חלק פירותיות, כולן טעימות, מזג האוויר אירופאי, ומזג האנשים שמוזגים הוא של אנשים שבאמת אוהבים את התרבות הזאת, של פאב, של בירות, של לשתות ולדבר כדרך חיים. הכל בול והכל טעים.

בירה מס' 6

בירות יש בכל מקום. באמת, אין דבר יותר קל מלהשיג גינס, או וויינשטפן, גולדסטאר או טובורג. אבל בירה טרייה, מקורית, מקומית, זה בכלל לא אותו מוצר כמו בירה שעושים במקום ובאהבה. אל תחכו לאוקטוברפסט, עם כל הכבוד לתמיכה בהאג, הגרמנים לא יגידו מתי לחגוג או מתי לשתות, ומקום כמו שניט, זה מקום שכדאי בכל חודש, לפחות פעם אחת, לנסות.

יותר טרי מזה אין. צילום: ליאור נויפלד