לגור פה

בת חן כהן (ניו יורק) אירועי הימים האחרונים קצת מקשים עלי לכתוב טור ישראלי שיהיה שנון, הומוריסטי ומלא צבע טעם וריח. אז קחו נשימה ועשו איתי קפיצה קטנה לחו"ל כדי לנסוך בכם טיפת שלווה שלאחריה גם אם החיים לא יחזרו מיד למסלולם אולי הם ייראו קצת אחרת. כמה שבועות בניו יורק מעלים בי כמה נקודות למחשבה והשוואה שלא בהכרח מטים את הכף לטובת התפוח, או כמו שאומרים אצלנו איפה שיש תפוחים, יש תולעים. לגור פה זה שונה לחלוטין מלבקר פה פעמיים בשנה, להגיע לשבוע, לקרוע לעיר את הצורה ולחזור לארץ עם מלאי בגדים וקוסמטיקה שיכולים בקלות להפוך לדוכן מותגים (כולל מלאי). לגור פה זה לראות את הסרטים החדשים ביותר, אבל גם לשלם עליהם ביוקר, זה לפנטז על פירות קיץ מתוקים ועסיסיים ולשלם ש"ח לחצי קילו מישמש, שמתגלה תפל ופלסטיקי למדי. לגור פה זה לשלם מעט על הדלק, כי המעבר בכבישי האגרה ודמי החניה ייקרעו אותך אחר כך. החוף המזרחי זאת אשליה. הים פה רחוק זו לא הרצועה המזמינה והאוהבת שנושקת עם שקיעות בסגול והרבה מאוד חול, אלא היא רחוקה שבעתיים מהמרחק בין הרצליה לירושלים. זאת עיר שיש בה הכל (לכאורה) ובקושי אפשר למצוא בריכה חצי אולימפית נורמלית לרפואה. התחבורה הציבורית נחשבת מעולה, אבל לעולם לא תשיג מונית שיורד גשם (אפילו בסוף מאי) זאת עיר מעולה להתנתקות ובריחה אבל האמת האמת שהכי עצוב בה להיות לבד. מפה, שנפשי חצויה בין האיסט לווסט אני שולחת לכם חיזוקים התמדה, קנו לכם פירות בכרמל ואכלו אבטיח עם גבינה ותבינו למה אומרים שהימים חולפים שנה עוברת אבל המנגינה לעולם נשארת לילה טוב תל אביב, בוקר טוב ישראל.