בת חן כהן הצצה מקרית בלוח השנה מגלה שהשבוע מגיע תשעה באב, יום האבל הלאומי על החורבן, על הרס מקום המפגש התלת שנתי לכל היהודים שבאו במצוות העלייה לרגל, לרכל, ולאכול. ולמה נחרב, אומרים חז"ל שנאת חינם, (ואני אומרת מקומות חניה לחמורים ושולחנות בצל) האירוע המרכזי יהיה עצרת תענית ותפילה מרכזית איך לא, ברחבת הכותל, תוך זיכרון הפיכתנו מעם עם משכנ(תא) לחסרי בית (מקדש( אלא שיום זה, כמו השבועיים שקדמו לו, מתקשר לאוכל, העובר כחוט השני בהיסטוריה של עם ישראל. קודם ניסו להרוג אותנו, ניצלנו, היידה לשולחן. גלישה מקצה המזלג לארון הספרים היהודי מגלה שהקונספירציה היהודית קולינרית מרחיקה עד שחר ההיסטוריה, בואך ספר בראשית. הכל התחיל בתפוח, שגרם לגירוש מגן עדן (שנים מאוחר יותר תפוח דומה יגרום לסילוקה של כותבת שורות אלה מהמתכונת באזרחות(, המשיך בנזיד עדשים ובכורה (ובמהדורתו הנוכחית, "אני אמכור את אמא שלי בשביל פירה של רובושון), תוך שילוב סימבולים (פח השמן), תזכורות (אוזני המן) והלכות (גדי בחלב אימו) שקשרו בין ההיסטוריה למטבח. אבל השאלה הגדולה שנשאלת היא איך מכל הבא לפה, הנערם על שולחנינו בכל חג וחג ההכרה הבינלאומית במדף הפרודוקטים היהודי בסופר במנהטן הוא גפילטע פיש ומצות? לא יכולנו להירשם בספרי היסטוריה בגין משהו חינני יותר מקניידלך במרק נמס של אוסם? מה בגלל שאנחנו עם סגולה האוכל הייצוגי שלנו חייב להיות אפור? החלטתי להרים את הדגל ולצאת למלחמה, שמטרתה לבדוק אחת ולתמיד מה בישלו בסיר הבשר של מצריים, מי מחזיק במגילה עם המתכון הגנוז לשלו, ואיך זה שמכל החלב והדבש נשארנו עם מלאווח והללויה. ועד למציאת התשובות, אני אשוב ברשותכם, לסעוד על שולחנם הצבעוני של הגויים אפר איסט סייד, כי על נהרות בבל ישבנו ובכינו בזוכרנו את ציון.
השדות המסומנים בכוכבית הם שדות חובה
השדה שהוזן לא תקין, שננסה שוב?
נפרסם את תגובתך בהתאם לשיקולי המערכת