בת חן כהן איך אני אוהבת את חודש ספטמבר. כל שנה, ככה באמצע אוגוסט, אני מצטערת שאני כבר לא צריכה לחזור לבית הספר, לא בגלל שיעורי הבית או המבחנים אלא בגלל המחברות והספרים, והעטיפות, והקלמרים והטושים. את כיתה א' אני לא ממש זוכרת אבל כשעליתי לב' זו היתה התרגשות גדולה, כי היה לי חלק בכל תהליך הקנייה ועטיפת הספרים. היתה לי אוגדנית למחברות, אדום למחברת עברית, כחול למחברת חשבון, אדום לבנות, ולבנים כחול. מה הפלא שאנו הנשים הומניות והם טובים, כביכול, במספרים. אבל הכי אני מתגעגעת להפסקת עשר. בבית ספר יסודי עוד קראו לזה הפסקת אוכל, היינו פורסים מפית אוכל על השולחן, ומוציאים את הסנדוויצ'ים שהבאנו מהבית. אז החלו להתגבש ההעדפות הקולינריות שלנו. היו את אלה של "סנדוויץ' בטעם אחד", הם הביאו לחמנייה (או פרוסות לחם) מרוחה בממרח שוקולד השחר, או בנקניק, או בגבינה צהובה, או בגבינה לבנה. והיו את אלא המושקעים, (לא הם אלא ההורים) שהכינו יצירות בשכבות. אבא שלי היה כזה. הוא היה קם מוקדם בבוקר והולך למאפיה של יגר וקונה לחם טרי ולחמניות, לא רק לנו, לכל הבלוק, כי השכונה היתה צעירה ועוד לא היתה מכולת, ואז היה מתחיל במלאכת ההרכבה, המריחה והעטיפה, תמיד בנייר פרגמנט,ובשקית ניילון קטנה ותמיד עם הפתעה מתוקה. בתיכון כבר היינו מומחים בהחלפות, המסחרה התחילה עוד לפני השיעור הראשון. היינו עושים בדיקות תכולה ויש כאלה שמרוב התרגשות היו אוכלים בשיעור ולא מחכים להפסקה. לכל ההורים אני שולחת זר של עפרונות צבעוניים, מחודדים (ומחק) ומאחלת לכם שנת לימודים טובה. תעשו אותה הכי טעימה ומזינה שאפשר (ולא לשכוח הפתעה), הסיעו בבטחה את הילדים והיו סבלנים, כי עבורנו מתחילה שנת פקקים חדשה.
השדות המסומנים בכוכבית הם שדות חובה
השדה שהוזן לא תקין, שננסה שוב?
נפרסם את תגובתך בהתאם לשיקולי המערכת