אורן גירון אני מטורף על ספרי בישול, בכל שפה, בכל צבע ובכל גודל. מין מאניה שכזו. ושלא תבינו אותי לא נכון, אני לא קונה כל ספר בישול שיוצא לשוק ובטח לא בשביל ללמוד איך לבשל, את זה כבר קיבלתי ממקום אחר. ספרי בישול אצלי ממלאים תפקיד אחר. מעוררי תיאבון, מתאבנים, אפטייזרים, קנפה.. הספר חייב לעבור מבדקים שונים ומשונים לפני שהוא יגיע, כלאחר כבוד, לספרייתי! אני נהנה עד בלי די לראות את המתכונים ולהזיל ריר על התמונות (לפחות ברוב המקרים) ו.. להתענג על הניחוחות העולים מן הספרים. זה המבחן האמיתי שלי, האם לקנות את הספר או לא. כן. יש ריח לספרים. ואני לא מדבר על ריח הדפוס (שזה נושא התמכרות משני, המצריך התייחסות בנפרד..), יש להם ריח וירטואלי, אם אפשר לקרוא לזה כך, משהו שהמחבר יודע להעביר ולשזור בין העמודים הגדושים תמונות ומתכונים. כשאני נתקל בספר כזה, עם "ריח" טוב, אני יודע שזו תהיה הרכישה שלי. על מדפי הספרייה שלי, הכורעת תחת עומס הספרים, ישנם מאות ספרי בישול, וכל אחד עם ניחוח שמיוחד רק לו, אופי משלו וקסם משלו. ממש קשה לי לפעמים לעמוד לידם מבלי לפתוח, להסניף קצת, להיכנס לעולם של דמיונות ופנטזיות ורק אז, להחזיר למדף, או לאמץ אל ליבי. הסיפור חוזר גם לפני השינה: צריך לבחור ספר בכדי להנעים את זמן המיטה, בעת שזוגתי צופה בטלוויזיה: וגם אז, המלאכה לא קלה. נסו לדמיין את עצמכם, קוראים בשכיבה, במיטה, ספר בישול. הקיבה מתעוררת לחיים, משמיעה קולות מתחננים "גם אני רוצה, גם אני רוצה", אשר נתקלים בסירוב תקיף, אך מנומס מצדי, המנסה ליהנות מספר טוב לפני השינה.. זהו, עוד שיגעון שלי נחשף ואני מודה ומתוודה שאני ממש גאה בו.
השדות המסומנים בכוכבית הם שדות חובה
השדה שהוזן לא תקין, שננסה שוב?
נפרסם את תגובתך בהתאם לשיקולי המערכת