בת חן כהן סיכומי שנה הם מטלה שצריכה להינתן לכל אלה שבמשך השנה מנהלים פנקסנות ולא נהנים מהרגע. אמר ג'ון לנון (וסליחה על אי התרגום היות ומילותיו טובות משלי) “Life is what happen to you when you are busy making other palns” אלא שהסילבסטר מגיע והשנה עומדת לעוף מהחלון ושניה לפני שאני עוטה שמלת משי שחורה מלאת נצנצים, מתאפרת בכבדות, נועלת נעלי עקב גבוהות ואצה לארוחת ערב רומנטית לאור נרות (או לחלופין לובשת את הטרנינג האהוב מכינה פופקורן במיקרו ומכניסה את כשארי פגש את סאלי לוידיאו) מגיע לשנה של הגויים מעט התייחסות מסכמת. במרחב המילים המוגן שחיפשתי מובילה המילה נפילה, שמכילה בקלות את הרצפות הצונחות, הבניינים קורסים, הבורסות שלא מתאוששות ואת היי טק שההיי כבר לא מסתדר עם המיתון. אבל לא משנה עד כמה עמוק נפלנו, הצבא צועד על קיבתו וכך גם עמך ישראל ולכן סיכום קולינרי של השנה המסתיימת יכול לזרוק מעט אופטימיות לעורר את מיצי הקיבה ולדעת שלא משנה עד כמה המצב קשה לעד לא יצעד לבדו כבד האווז. היות וחלק נכבד של השנה רעיתי בשדות זרים, אכלתי על שולחנם ונהניתי עד מאוד, כך שיש לי פרספקטיבה רחבה יותר לבקר ולהגיד שאל לנו להתבייש במה שיש למטבח הישראלי המעורב להציע. השפע מחמיא, הטעמים מגוונים ואפילו המחירים החלו לחיות בהתאמה עם המציאות. צר לי, מאידך, שהמצב הביטחוני המוסלם (או התקוע תלוי את מי שואלים) גורם לרבים מחברי להישאר על קו הרצליה תל אביב, לא לפקוד את המסעדות הטובות שיושבות בפריפריה, ואני לא מדברת על נסיעות ארוכות לצפון או סופי שובע מדבריים בדרום אלא דווקא לירושלים. ירושלים מציעה את השוק הכי יפה בארץ (מחנה יהודה כמובן) ואת מיטב השפים (גם אם חלקם פזלו בשנים האחרונות לסיר הבשר בשפלה). היא החיבור הכי ים תיכוני שיש לנו בין מזרח למערב ועם מעט עזרה של כל אחד ואחת מכם תחזור העיר להיות בירתו הקולינרית של העם היהודי (ולאו דווקא חובש הכיפה ומגדל הפיאות). תחשבו על זה כשאתם מתכננים את הארוחה, דמינו רומנטיקה לאור החומות ושאו ברכה לשנה טובה יותר.
השדות המסומנים בכוכבית הם שדות חובה
השדה שהוזן לא תקין, שננסה שוב?
נפרסם את תגובתך בהתאם לשיקולי המערכת