צל-תמר

תמנע קורץ כשנוסעים בכביש 90 לכיוון הכינרת, קל מאוד לפספס את צל-תמר, הממוקמת בירידה ממנו, לכיוון אי השלום. הצמחיה הרבה שמקיפה את המקום הופכת אתו לכמעט בלתי נראה מן הכביש. כשנכנסים פנימה, החסרון הופך ליתרון ויותר בידול מרגיע מן העולם החיצוני, וזו היתה בדיוק הרגשתנו כשנכנסנו פנימה. החצר משמשת לא רק לקישוט אלא גם כמקום ישיבה, ומהווה אלטרנטיווה למזגן ולאווירה האפלולית שבפנים. בלילה המקום משנה תפאורה ומתפקד כפאב. מנות הפתיחה שלנו כללו פטה עוף, אשר הגיע על טוסטים קטנים ופריכים. בנוסף, קיבלנו גלילות חצילים, אשר הכילו גבינה מותכת. גלילת חצילים היא מנה מאוד ים-תיכונית קייצית כזאת. גם ביוון וגם בספרד מגישים כאלה. פטריות השמפיניון הממולאות במוס כבד הוגשו בציפוי פריך וכשהן שוחות ברוטב טרטר. מבין הראשונות, המנה המוצלחת ביותר היא לביבות הבטטה. על הלביבות נשפך מטבל שמנת ועירית שהיה ניגוד נעים לבטטה, הן מבחינת החמיצות והן מבחינת הקרירות שציננה את הלביבה החמה. ליד כל הראשונות הוגשו לנו סלט קצוץ קטן, פלפלים קלויים ולחם ביתי. העיקריות שלנו כללו אוסובוקו ונתחוני פילה יען. האוסובוקו היה גדול מאוד ועסיסי ונתחוני היען מוגשים ב"צל-תמר" כשהם מוקפצים ביין. מוצלח. האחרונות שלנו היו סופלה שוקולד, שהוגש במילוי קרם נוגט וגם גלידה וקצפת והיה טעים, אבל גולת הכותרת, גם של האחרונות ואפילו של כל הארוחה היה ללא ספק "פרפה צל-תמר" שהוא ללא ספק השיא של הערב, האוורסט, מה שתרצו. הפרפה הוא למעשה מקפא "סילן", שהוא דבש תמרים. תעברו ב"צל-תמר" כשאתם בדרך לכינרת. סביר מאוד להניח שהמשך הדרך תהיה יותר נעימה.