ושוב מגיע השבוע שלפני הסילבסטר.בכל שנה, התקופה הזאת הופכת להיות מרדף מטורף אחרי הבילוי האולטימטיבי לערב המפורסם והמלחיץ ביותר בשנה. לא באמת ברור מה לנו ולו, או יותר נכון למה הפך להיות חשוב כל כך "לעשות" משהו בערב הזה, שהשנה בכלל יוצא ביום שלישי? והבעיה הקשה במיוחד, אחרי בחירת הלוקיישן, היא שצריך למצוא דחוף מישהו להתנשק אתו באותה סיטואציה אכזרית (למי שעוד לא מצא את מחמל נפשו) או שכל החוויה הופכת באמת לבלתי נסבלת.בכל שנה, נבחנות האופציות השונות שאמורות לגרום לנו להרגיש כאילו "עשינו את זה", "בילינו בסילבסטר", מעין מוכרחים להיות שמח גויי שכזה. האם ללכת למסעדה, לארוחות שחיתות מרובות המנות, שאחריהן מאבדים את הכוח להגיע אפילו עד למכונית. או שמא ללכת למסיבות שגובים בכניסה אליהם דמי שמחה ושבהם נהיה מוקפים באנשים נוספים שבאו בדיוק מאותה סיבה:כדי לא להישאר בבית בערב הסילבסטר.האמת היא, שכמעט בכל שנה, אנחנו נשארים בסוף בבית החם, שמחים וטובי לב, אוכלים מרק וקוראים ספרים. תבלו.
השדות המסומנים בכוכבית הם שדות חובה
השדה שהוזן לא תקין, שננסה שוב?
נפרסם את תגובתך בהתאם לשיקולי המערכת