חווית הפאב האנגלי

רומן לסקר המקום נמצא לא רחוק מתחנת הרכבת הגדולה ויקטוריה, שבמרכז לונדון. החלונות כהים ומעוטרים בפיתוחי עץ דובדבן חום כהה. הדלת כבדה ועשויה מאותו עץ אבל עם ריקועי מתכת. צמחים מטפסים ממלאים את כל החזית ומשווים לה את המראה הבריטי כל כך של מוסד ותיק ומכובד שממשיך בנאמנות מסורת של מאות שנים. ככה נראית הכניסה לפאב "דיוק אוף יורק", אחד הפאבים הותיקים והידועים בלונדון ומקום שיצא לי לעבוד בו כחודש וחצי. מוסד הפאב הוא אחד מעמודי התווך בהוויה הבריטית בכלל והלונדונית בפרט. אופי המקום, סוג הפעילות וכל עולם המושגים שונים לגמרי מזה המקובל אצל הישראלי הממוצע, ואפילו הישראלי הממוצע שכבר הסתובב בניכר. הפאב הלונדוני הוא עולם אחר לגמרי. נתחיל מהאנשים. הברמן הוא לא סטודנט שעושה השלמת הכנסה או חייל משוחרר שראה את הסרט "קוקטייל" כמה פעמים יותר מדי. הברמן הלונדוני הוא במקרים רבים ברמנית, מבוגרת, שקוראת לכל אחד "לאב" ו"שוגר" ויודעת בדיוק איזה ביטר (הסבר בהמשך) למזוג לו. הברמניות עבורה היא הרבה יותר מאשר מזיגה. היא גם אם בית, פסיכולוגית ואוזן קשבת לכל התמהונים שיושבים לה על הבר כבר מ-11 בבוקר. וכאן המקום לספר על ההבדל השני – פאב לונדוני הוא לא מקום לצאת אליו בחצות ולחפש בחורות (אפילו שישנם גם כאלה). לפאב הולכים כולם ובכל שעות היום. בבוקר מגיעים התמהונים (בעצם הם שם כל היום). בצהריים באים האנשים העובדים להוריד איזה כוס בירה. האנשים העובדים באים גם בערב, אחרי העבודה. ובשלב הזה מתחיל להיות קשה להבדיל אותם מהתמהונים. ומה שותים? לכל פאב יש את משקה הבית, בדרך כלל אייל (סוג של בירה בבישול תחתי, לאלו שזוכרים את הטור הקודם) ממבשלה קטנה שמייצרת רק לכמה פאבים קטנים גם כן. פאב אנגלי הוא גם הרבה יותר דינמי מאלו שלנו. תחשבו רגע, מה אתם עושים כשאתם מגיעים לפאב? מתיישבים, מחכים למלצרית (או קוראים לה אם היא לא באה) וזהו. אם קמים אז רק לשרותים, או לאחד השולחנות לשם יירוט מטרה. הפאב האנגלי הרבה יותר דינמי. אנשים קמים ומתיישבים, הולכים לזרוק כמה "דארטס" או לקלוע איזה כדור ביליארד. לפעמים יוצאים עם הכוס החוצה וחוזרים. ראש ביתי סאחי כזה. לבילוי המצריך-אנגריה הזה יש מחיר. ולכן כל הפאבים (והכוונה היא ל-כל הפאבים) נסגרים ב-11 בלילה. לצד הבר מותקן פעמון מסיווי וכחמש-עשר דקות לפני שעת ה-ש' מכה הברמן את מכת ה"סיבוב האחרון" שלאחריו מגורשים האורחים החוצה. בנימוס, אך בתקיפות. roman@rest.co.il