תנו לנו מים

דפדפו במוחכם לאחור ונסו להיזכר מתי בפעם אחרונה הגישו לכם במסעדה מים קרים, כך סתם כי חם בחוץ, מבלי שביקשתם זאת במיוחד. זה בטח קרה לכם בטיול האחרון לאיטליה או ליוון. זה גם מה שיקרה בכל פעם שתיכנסו למסעדה באמריקה. בין אם זו מסעדה סינית שכונתית שמגישה לאנץ' ב-5 דולר לסועד, ובין אם זו מסעדת שף יוקרתית ששולחנות בה מוזמנים שבועות מראש. בכל מקרה, תמיד, בלי יוצא מן הכלל, הדבר הראשון שתקבלו לשולחן, עוד לפני שהמלצר ידבר איתכם, יהיה קנקן מים קרים.

לפני שנתיים, פקדה את מזרח ארצות הברית בצורת קשה. הרשויות הורו על נקיטת צעדי החיסכון הרגילים - איסור לרחוץ מכוניות בצינור ואיסור להשקות גינות בשעות היום. בניו- יורק הרחיקו לכת - ראש העיר הוציא תקנה האוסרת על המסעדות להגיש מים לסועדים, אלא אם כן ביקשו זאת בפירוש. בעיר המורגלת כל כך לקנקן המים כ"סיפתח" לסעודה, עוררה התקנה המחמירה הזו סערה, והפכה לכותרת הראשית בעיתוני העיר.
אבל זה מה שקורה שם, רחוק. לא בארץ. כאן, כנראה, חוששים בעלי המסעדות שאם יגישו לשולחן קנקן מים קרים, נסתפק בו ולא נזמין משקאות קלים, או יין, שעליהם מרוויחות המסעדות עשרות ומאות אחוזים.

אז חם לכם? אתם צמאים? למה שלא תשתו קולה? אתם מעדיפים מים? נביא לכם מים מינרלים. אה, רציתם מי ברז, למה לא אמרתם?
אנחנו לא רוצים לבקש. אנחנו מצפים, לפחות בחום יולי-אוגוסט, שיגישו לנו מים קרים בלי שנבקש. ואנחנו מבטיחים שזה לא יהיה במקום הקולה או היין שנזמין אחר-כך.

ועוד הערה לבעלי המסעדות - אם מישהו מהסועדים מבקש מים, תעשו למלצרית ולנו טובה ותביאו קנקן לכל הסועדים, במקום כוס אחת. הרי לא יעלה על דעתכם להביא לשולחן קיסם בודד, רק כי אחד הסועדים ביקש מהמלצר קיסם לשיניים.