מינה טומיי מין מסעדה מופלאה

 יש אנשים שכיף לאכול איתם במסעדות. אבא שלי הוא דוגמא מצוינת. קולות ההנאה שהוא מפיק ורמות העונג אליהן הוא מגיע גם ממנות פשוטות יחסית מסבות לי כיף גדול. למרות זאת, בצד השני של הסקאלה יש אנשים שבוחנים כל מנה שמוגשת אליהם כאילו היו פרופסורים לטקסטורות וטעמים, מתייחסים בזילזול לכל דבר שלא מלהיב אותם ולרוב יסיימו מנה במילים : "לא משהו, אכזבה". 

רועי חברי הטוב שייך לצד הזה של הסקאלה. בתור שף מדופלם ואחד שהאוכל הוא חייו, הוא ידוע כטיפוס שלסתם בית קפה אסור לקחת אותו. הוא מסוג הטיפוסים שגם במסעדה הרומנית הכי אסלית בעיר התחתית הוא יזכור לציין שככה לא מכינים בוואריה וששלו יותר טובה. לכן, כשהגיע לבקר בחיפה, חשבתי רבות לאן לקחת אותו. בסופו של דבר ההחלטה נפלה על מינה טומיי. אחד המקומות היותר צבעוניים ומוצלחים בשממה הקולינרית של ישובי חוף הכרמל. המסעדה ממוקמת במרכז קסטרא, סדר גודל של חמש דקות מהבית שלי (בונוס). 

הגענו למסעדה ביום שבת בערב ומתברר שבמקום ישנו ליין של הופעות חיות מדי שבוע בשבת בערב (דאבל בונוס). ההרכב שפתח את הליין ביום בו הגענו נקרא עשרה מיתרים וחברים בו כנר וגיטריסט שמבצעים חידושים מעניינים ללהיטים ידועים. לצלילי אלינור ריגבי פתחנו את הארוחה עם ריינבאו (39 ₪) – רול ירקות במעטפת טונה, סלמון, שרימפס ויילו טייל, שהיה רול הדוק במיוחד עם קשת טעמים רחבה ביותר (מילותיו של רועי). לצידו טעמנו טומיי קריספי רול (35 ₪) שהוא רול של אצה במילוי סלמון, טונה ופטריות בציפוי טמפורה בליווי רוטב פונזו וצנונית מגורדת. גם המנה הזו עשתה את הדרך הארוכה מיפן וטוב שכך. אני אישית לא מת על אוכל בטיגון עמוק, הכבדות מכבידה עליי, אבל ברול הזה הייתה רעננות שלא יכולתי להתעלם ממנה. אחרי שני המתאבנים ניגנו עשרת המיתרים גירסת כיסוי מפתיעה לבילי ג'ין ואנחנו הבנו שהגיע הזמן להזמין את הראשונות – צ'יקן צ'אי ספרינג רול (28 ₪), מנה שמקורה במטבח הויאטנמי שהגיעה כשלושה כיסוני בצק ממולאים עוף בניחוח תה יסמין ודבש, מנה מצוינת וקטלנית עם טעמים מתקתקים וחדים.  

המשכנו עם סלט שוק (27 ₪). מנה מהמטבח התאילנדי שהתעלתה על כל מה שדגמנו עד לאותה נקודה. היו שם שפע של אטריות שעועית דקיקות ושלל ירקות חתוכים לגפרורים דקיקים שכאילו התחרו ביניהם בתחרות הירק הדק ביותר. בין היתר היו שם מלפפונים, בצל ירוק, נבטים, אפרסמון והמון בוטנים, שומשום, כוסברה וויניגרט צ'ילי ירוק. כדי לקנח את הראשונות הזמנו גם טרטר סלמון יפני (27 ₪) שהיה חטיף צנוע וקליל, אבל כמה קליל, ככה טעים – קוביות קטנות של סלמון ואבוקדו ברוטב יוזו (לימון יפני) ושומשום כאשר כל פיסת רעננות כזו מונחת על כדור אורז טמפורה וקרם טוגרשי שזה סוג של ספייסי מיונז אם לפשט, סיום מוצלח להתחלה מבטיחה.  

את הראשונות רועי ליווה בקוקטייל שעונה לשם 'חגיגה אסייתית' (36 ₪) שהכיל צ'ויה, וודקה ותובל בפסיפלורה ושערות ג'ינג'ר טרי. שלוק אחד מהקוקטייל שכנע אותי שעשיתי טעות כשהתנדבתי להיות הנהג האחראי. אחרי הראשונות המשכנו לשני מרקים: רועי הזמין בין נוק צ'אם (27 ₪) שזה בעצם ציר מרק ויאטנמי שהכיל בתוכו כמות בלתי נתפסת של כדורי עוף קטנים ומושלמים, אטריות שעועית, מלפפון ורוטב זסאי צ'ילי שהוגש לצד המרק, ניצוק לתוכו אחר כבוד והחריף את כל העסק פלאים. מהמרק שלו עלו ניחוחות עזים של כוסברה וצקצוקי הנאה שנבלעו בקושי במחיאות הכפיים שקיבלו עשרה מיתרים על הביצוע של קאבר משעשע ללד זפלין. המרק שלי היה לאקסה (27 ₪) שזה מרק דייגים הודי שהכיל גם כן אטריות שעועית, דג בס טרי, כרובית, כוסברה וחלב קוקוס. המרק היה מצוין ושניהם היו עצומים בנפחם. חשבנו כמעט להפסיק בשלב הזה, אז נחנו שני שירים נוספים, הקשבנו למוזיקה והבטנו סביב. המסעדה הצבעונית הייתה מלאה עד אפס מקום ולמרות זאת לא הייתה שנייה בה הרגשנו שלא מתייחסים אלינו. כלים וסכו"ם נלקחו בסיום כל מנה והוחלפו באחרים, המנות הגיעו בקצב מסחרר ומפיות – לא חסרו לרגע.  

כשהכנר המוכשר שלפנינו התחיל לנגן את ג'רמי של פרל ג'אם החלטנו להיות אמיצים ולהמשיך בכל זאת לעיקריות. רועי הזמין פילה קוד בחמאה מזוקקת ורוטב לאקסה (69 ₪) שהוגש לצד צ'אטני עגבניות, סלט ירקות בויניגרט חרדל ואורז שהיה נתון בכלי חרס סגור ואני הזמנתי ברוקולי ביף (57 ₪) שזו מנה של אטריות ביצים עם המון נתחוני בקר, בצל לבן, פלפלים, כרישה, גזר, ביצה ובצל ירוק ברוטב יאסאי וסוכר דקלים. מנה תאילנדית למהדרין וטעימה להחריד. רועי אמר שהמנה שלו יותר טובה כי היא כמו לונה פארק ושאתה לא יודע לאיזה מתקן לרוץ קודם. הפילה היה רך כענן, הסלט טרי ומתובלן בעוז, הצ'אטני מעניין וטעים והאורז עשוי לעילא ולעילא. בשלב זה של הערב הקהל כבר היה משולהב ועסק במחיאות כפיים קצביות שליוו את ain't no sunshine when she's gone. אנחנו העמקנו בקריאה מדוקדקת של סקציית הקינוחים לא לפני שרועי הזמין עוד קוקטייל בשם לונדון אלדרברי (36 ₪) שהכיל ג'ין וסיידר תפוחים בתיבול יסמין ולמרות פשטות המרכיבים, הפתיע עם טוויסט מעניין בחלל הפה. מסקציית הקינוחים אני הזמנתי בננה לוטי (27 ₪) כי אין מצב לאכול במינה טומיי בלי להזמין את הקינוח המופלא הזה של קרפ במילוי בננות ורוטב טופי עם זיגזג יפה של חלב מרוכז. שלמות בצלחת. רועי הזמין מאקי רול שוקולד לבן (26 ₪) שזה רול ארוך של מוס שוקולד לבן עשיר שמזכיר במראהו רול סושי, חתוך לשמונה פיסות שבליבו ג'לי פירות יער. כל הסיפור הזה מגולגל בקוקוס ומוגש לצד קרם אבוקדו וואסאבי. להגדרתו של רועי: "קינוח שמעיף לך את השכל". מאחר והאווירה במקום הוציאה לנו את החשק ללכת הלכנו על עוד קינוח אחד – לאסי קולפי (26 ₪) שזה בעצם מעין מרק של יוגורט חמצמץ ודבש שמעוטר בשבבי קוקוס כשבמרכזו נח כדור של סורבה קוקוס איכותי שפדחתו שערות קדאיף. רועי אמר שאחרי כזה קינוח מרענן, אפשר להתחיל את הארוחה מחדש. להתחיל ארוחה מחדש אחרי הקינוחים זה אחד המנהגים הידועים של רועי, לכן כדי למנוע את הכאבים בחלל הבטן ולסיים את הארוחה עם טעם של (אפילו) עוד, זה היה השלב בו הזמנתי אספרסו קצר (8 ₪) של חברת saquella התמיד מצוינת ובקבוק סודה (10 ₪). רועי אמר שהארוחה הזו היוותה פיצוי על כל המקומות המעפנים שלקחתי אותו לאכול בהם בשנים האחרונות. מחמאה יותר גדולה מזו קשה לחלץ מהוד אנינותו. היי שלום, מינה טומיי, נתראה בקרוב. 

*הכותב היה אורח המקום. 

*לדף הפייסבוק של rest  לחצו כאן.  

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי