מישהו פעם אמר שאילת היא כמו לאס-וגאס: עיר תיירות מושכת באמצע מדבר יבש וצחיח. חשבנו על המשפט הזה בדיוק כשהעיר אילת החלה להתגלות בפנינו בשעת הזריחה, אחרי 4.5 שעות של נהיגה מורטת עצבים ברכב שכור. במושב שעל יד הנהג- עדי קוליק (בביקור מולדת מלונדון) ומאחורי ההגה- החתום מטה. חברים טובים עם מחשבה אחת משותפת- מנוחה, שמש, ים והרבה הרבה אוכל !!!

את המנוחה, השמש והים מיצינו לאחר 5 שעות רביצה בבריכת המלון וטיול ערב בקניון, בסיומן החלה הבטן לקרקר. סקר קצר שערכה עדי בקרב המוכרות בחנויות העלה כי מאד מומלץ לאכול ב"לה-קוצ'ינה"- מסעדה איטלקית הממוקמת בטיילת של מלון ה"רויאל-ביץ'". כיוון שרוב המוכרות הוכיחו עצמן כמבינות עניין ("החולצה הזו עושה אותך נמוך, אולי נעליים עם טיפונת עקב?") החלטנו לשים פעמינו לכיוון המסעדה.

דלתות העץ הכבדות של המסעדה נפתחו לאיטן וגילו, להפתעתנו, חצר טיפוסית של בית איטלקי, שכללה גפנים מטפסים, קירות אבן ואפילו שמיים כחולים מעל. מלצר חייכן בשם אורי הוביל אותנו לשולחן שנמצא בחדר הסמוך. החדר הזה עוצב כסלון לכל דבר (מישהו שם לב למוטיב עיצובי מסוים ?!?): וילונות בד כבדים, מסגרות עץ ובהן ממוסגרות תמונות משפחתיות, ספה מרכזית ואפילו מטבח פתוח ברקע. לאחר שהתיישבנו הגיע אלינו אלכס, מנהל המסעדה (ככה היה כתוב על התג שענד) כשהוא נושא עגלה של אפריטיפים. עדי, בעידון לונדוני אופייני, בחרה לפתוח בקמפרי תפוזים ואני (שכבר נכנסתי לגמרי לקטע האיטלקי) בחרתי במרטיני ביאנקו. שני המשקאות הוכנו מולנו בזריזות ובמקצועיות. עוד אנו נהנים מהשלוק הראשון, נעלמו להם אלכס ועגלת האפריטיפים שלו והופיע שוב אורי, מיודענו מהכניסה, שתיאר לנו את המנות המומלצות ביותר. החלטנו לבטוח בהמלצות שנתן ובחרנו באנטיפסטי הזוגי ובמנת ה"ניוקי-רומנה" כמנות ראשונות. בזמן שהמתנו שתגענה, טעמנו מהפוקצ'ה שהונחה על השולחן, אותה טבלנו (כנהוג) בתערובת של שמן-זית וחומץ בלסמי. בעצתו של אורי זרינו מעל מעט גבינת פרמז'ן ונהנינו מכל ביס.

האנטיפסטי הגיע לשולחן ססגוני, כשפיסות הירקות מונחות זו על זו ויוצרות גבעה צבעונית של אספרגוס, חצילים, קישואים, פלפל ובטטה השוחים ברוטב יוגורט. למנה התלוותה צלחת ובה נקניקים מעניינים ופרוסות בגט קלוי. גם הניוקי שהגיע לשולחן הפתיע אותנו- לא עוד ניוקי מתפוחי אדמה, כי אם סהרונים מעוצבים מסולת המוגשים ברוטב בשאמל עדין ומושחם בגריל. עד כמה שרצינו לשמור מקום בבטן לעיקריות ולא לסיים את כל המנות הראשונות, לא יכולנו לעמוד בפיתוי וסיימנו אותן עד הביס האחרון. כשטעם טוב בפינו וציפייה בליבנו עברנו לעיקריות- עדי הזמינה את מנת הריזוטו בתוספת פירות הים ואני החלטתי לנסות את ה"ריגטוני פימנטזה" שנשמע מבטיח ("פסטה בתוספת ניתחוני פילה בקר, רוטב שמנת שום ובצל בניחוח בזיליקום ועגבניות מיובשות"). המנות הגיעו בכמויות נדיבות ביותר וריחן המתקרב הספיק על מנת לעורר את בלוטות הטעם בפינו. הריזוטו, כך מספרת עדי, היה מהטובים שאכלה. חגיגה של מולים, קלמארי ושרימפס שהונחו בנדיבות על מצע ריזוטו אדמדם ונימוח. הריגטוני, בהתאם לציפיות, הוכיח את עצמו כמנה מיוחדת ולא שגרתית, כשניתחוני הבקר העסיסיים מלטפים בטעמם את הפסטה ולהיפך.

לקראת הקינוחים חשבנו שכדאי להראות שביב של עצמאות ויכולת קבלת החלטות והזמנו אותם מבלי לשמוע המלצות. כמו תמיד בענייני קינוחים, אני לוקח צעד אחורה ונותן לעדי, שפית פטיסרי שסיימה את לימודיה זה מכבר ב"קורדון בלו" בלונדון, להחליט את ההחלטות. היא החליטה שכדאי לנסות את קונסומה הפירות בליווי סורבה למון-גראס ואת פרפה האספרסו (אם איטלקים אז עד הסוף...). המנות שהגיעו המשיכו את הקו הייחודי שהחל מוקדם יותר באותו ערב- הקונסומה, מרק פירות קר וסמיך היה מרענן והוגש בליווי סורבה קייצי ופרפה האספרסו הוגש כשהוא פרוס ומלווה ברוטב פירות יער מתקתק.

יחד עם הקינוחים הגיע לבקר אותנו אסף בוזגלו, שף המסעדה בארבע השנים האחרונות. אסף, בחור צעיר, שאפתן ומוכשר, סיפר בלהט על תשע שנות קיום המסעדה כמסעדה איטלקית קלאסית בעלת מטבח עונתי ומשתנה המבוסס על מנות של פסטה, דגים, בשרים, דגים וקינוחים המוכנים במקום. הוא הסביר לנו על מדיניות ה"מטבח הפתוח" שלו, המוסיפה לאווירה ומחייבת טריות של המצרכים. כמסעדה שאינה כשרה, יכולת הגיוון של המנות המוגשות במקום גדלה ובעקבותיה גדל המבחר המוצע לסועדים. למרות שאינה מסעדה המשמשת גם כמסעדת המלון, יכולים תושבי אילת ליהנות בה מהנחה ואף לאכול ארוחת ערב מלאה בחינם ביום הולדתם (!). אלכס, שהצטרף אלינו כדי להציע סבב אחרון של משקאות (הייתי כותב דז'סטיפים, אבל באמת...), לקח אותנו, לפני סיום, לסיור במסעדה וגם הראה לנו את החדר הפרטי המסתתר לו אי שם בירכתיה. החדר הגדול, המעוצב כחדר אוכל איטלקי טיפוסי (מי מופתע ?!), מציע פרטיות לסועדים החפצים בכך ואף היווה רקע הולם לפגישות רומנטיות, משפחתיות ועיסקיות.

לפני שעזבנו לא שכחו אסף ואלכס להזמין אותנו לאירוע גדול שהם מתכננים בחודש נובמבר, עוד אחד בסדרת אירועי הגאלה שהם נוהגים לערוך במסעדה, לקהלי-יעד משתנים. נפרדנו בברכת "אריוודרצ'י" לבבית והבטחנו לחזור. יש לי הרגשה שנקיים...