המדבר של (ההמבורגר) הממשי

קוראים לי עמי נבו, אני בן 41, עורך וידיאו וכותב. יום אחד אוציא את הספר הראשון, עד אז אני אוכל את ימיי לקראתו. גדלתי בבית של דיפלומטים שחינכו את החיך שלי בארבע שפות. יש לי ילדה , אין לי אישה ויש בי רעב גדול

שש בבוקר, אילת עדיין ישנה. על החוף ראשוני האנשים נשלפים מאוהליי ניילון ובפינה אחת יושבת, זקופה וגדולה, האישה שלי. העירה אותי כשעוד היה חושך, ביקשה שנרד אל הים לפני שכולם יקומו ויגנבו לה אותו. אני מביט בה מאחור וחושב כמה שקט נכנס בבנאדם כשהוא במקום שלו, בתוך הנוף שבו גדל. הסתכלתי איך הרוח חוטפת לעצמה את השערות הצהובות שלה ופתאום שרף לי בבטן. אני ילד דיפלומטים, בכל העולם התרוצצתי, ראיתי, אכלתי, בלעתי, הקאתי - אבל שקט כזה כמו שיש עכשיו על הפנים שלה, שום מקום לא מביא לי. אני מחבק אותה מאחור. חזק חזק. אם אין לי מקום משלי, אולי אצליח לגנוב קצת משלה.

כשאמרה לי שהיא אילתית יצא לי פרצוף. אני לא משתגע על העיר. על המלונות, על פס הקול המחריד שהם הצמידו לנוף המטריף של הים האדום וקשה, קשה, קשה לי עם האוכל. מקבץ מחורבן לתפארת של מסעדות. חוץ מללו המרוקאי וברון הדייג (במקרה שקיבל התראה מראש והשתדל להביא דגים מיוחדים) - אני לא יודע איך לצאת מהעיר הזו בבטן מבסוטה. תן לי לקחת אותך ביד, אראה לך משהו שישנה את דעתך, היא שרה לי דונובן.

כבר כמה ימים שאנחנו בעיר. גרים בדירה של אחיה שבחו"ל. רכבנו על סוסים, הלכנו למקומות בהם הייתה מוכרת תכשיטים שהכינה מפימו, יצאנו לרקוד במועדון של בן כיתה שלה ואכלנו סושי נחמד בהילטון. החבר'ה של יקימונו מפעילים שם סניף מוצלח וכשר. אצל ללו היו יופי של קציצות ותבשיל ראש נהדר ואתמול בערב קפצו אלינו זוג חברים ומתוך מנצ'יז מוטרף הזמנו כמו חזירים מאגאדיר.

יש משהו בתפריט של אגאדיר שעובד מצוין במצבים האלה. חלת בצל שאני כבר מזמן יודע שלא שורדת שום משלוח, התעלפה משומניות. אחת הבנות התעקשה על כנפי עוף שהיו מתוקות מדי לטעמי, אפילו תחת השפעות אסורות. סיגרים מרוקאים סימנו את המפנה. יש להם באגאדיר יופי של פסטלים: עבים יותר מהמקובל, עם בצק פריך וממולאים בשר באיכות טובה עם קצת חריף - הכל ביחד יוצא בכיף. אחלה של פתיחה לערב מעושן מול הרי אדום.

האישה שלי הזמינה המבורגר דיאנא שמשלב בין כבש לבקר, אני הלכתי על אנגוס - החידוש האחרון של הרשת. מדובר בהמבורגר עשוי כולו מאנטרקוט של אנגוס, בקר משובח ממוצא סקוטי והזן המוביל לבשר בארה"ב. הזמנתי אותו מדיום רייר, ממש כמו שאכלתי אותו בפעם הראשונה לפני שבועיים בתל אביב. באילת לא שמעו בקולי והוא הגיע עשוי קצת יותר. משהו באזור המדיום.

חוץ מזה, זה יופי של המבורגר. פשוט בשר מצוין שמאפשר בקלות לוותר על הלחמנייה וחבר מרעיה: עגבניה, חסה ובצל. בלילה שכזה, בו אין מקום לאנינות, תקעתי את כל החבילה עם הרבה רוטב ברביקיו, חיסלתי אותו בחמישה ביסים והמשכתי הלאה להום פרייז - קוביות תפו"א מטוגנות עם רצועות בצל דקיקות ברוטב צ'ילי וקישוט מטופש של בצל ירוק. יש ביצועים טובים מזה של אגאדיר: כמו בכנפיים ככה גם בהום פרייז, המתיקות מוגזמת והחריפות מאופקת מדי, אבל בלילה כזה, עם תאבון בהפרעה, בין מדבר לים, בעיר שעושה כל כך הרבה דברים בהפרזה ובטעם רע, ההום פרייז של אגאדיר הרגישו במיטבם. בדיוק במקום שלהם.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי