נגישות
נגישות

במעלות טרנסילבניה

מסעדת טרנסילבניה במעלות תרשיחא, תפסה את אורית גורביץ ובן זוגה לא מוכנים. עד מהרה הם התעשתו ונכנעו לחיבורים המפתיעים של המטבח ההונגרי-רומני

מגזין REST ביקור בית המסעדות של rest
אורית גורביץ

אורית גורביץ

תאריך פרסום: 22/12/2010, 12:00
  • Facebook
  • Whatsapp
  • Facebook Messenger
  • Email

יש למסעדת טרנסילבניה במעלות תרשיחא, אפיונים של אטרקציה, למרות שמי שמגיעים אליה בשבתות פשוט מגיעים אליה כי יש בה אוכל הונגרי-רומני אסלי, שיש בו התאמה מלאה לישראלים כי למנה העיקרית, אם מזמינים סטייק... מרגישים, לפחות אני הרגשתי, שיש לו טעם של אחד הסטייקים הכי טובים שאכלתי בחיים וזה ממש לא קשור לא לרומניה ולא לטרנסיבלניה. אולי לכמה ערפדים, שעשו את כל המסע ללבנט, והוא בהחלט שווה, כדי לראות מה זה העוף המוזר הזה: רגל קרושה במסעדה שנראית מבחוץ (וקצת גם מבפנים) כמו מסעדה מזרחית לגמרי, והיא ממוקמת במבואות הכפר העירוני תרשיחא, אבל מגישים בה אוכל שרק אשכנזים מעטים עוד זוכרים את הטעמים שלו מהבית. ניתן לחנות ברווחה ולהיכנס למסעדה, כשמאור הפנים של אנדראוס מקבל אתכם, ומבטיח שעצובים לא תצאו.

אז באמת קודם כל זה קצת מצחיק ומעורר התפעלות מתופעות בלתי צפויות ומחיבורים שלא התכוננתם אליהם. אנדראוס, צעיר מתרשיחא, החליט לנסוע ללמוד רפואה בהונגריה, וכמו סטודנטים רבים מצא עבודה במטבח של מסעדה כפרית, ושם עבד תחת חסותם הרחומה, ולצד ירכיהן העבות של כמה סבתות לבושות בחצאיות רחבות ועטויות מטפחות צבעוניות שלימדו אותו את כל רזי המטבח ההונגרי-רומני הכפרי. אנדראוס שאוהב לבשל עוד מהבית, למד לעשות כבד קצוץ עם בצל מטוגן, ורגל קרושה וסלטים בחמיצות רומנית ובפלפול הונגרי, ובקיצור, אחרי שנה, רפואה הוא לא בדיוק מצא שם, אבל ידע נפלא במטבח ההונגרי הכפרי הוא כן רכש, חזר ארצה ולאחר כמה שנים החליט שהמקצוע של חייו לא יהיה קשור ללימודים אקדמאים למיניהם, אלא לאהבה הבסיסית שלו: בישול. וכך פתח מסעדה, במבנה שהיה פעם מסעדה ערבית, ויש על אחד מקירותיו פתח לטאבון, ובתוכה הכניס את התוכן של לימודי המטבח הטרנסילבני שלו. אנדראוס החליט שהוא הולך על אוכל עממי ביותר ומקפיד לשמור על מחירים נמוכים המתחברים לגישה נדיבה במיוחד.

עם הפתיחה הגישו לנו חמוצים ולחם כפרי הדומה ללחם אחיד כהה, פשוט ומצוין. אנדראוס הציע לנו כמה יינות ואנחנו בחרנו ביין של יקב הבוטיק ברעם (120 ₪), כדי להיות קרובים למקורות הגליליים. זה היה בלנד של קברנה (85%) ושירז (15%) נפלא שהתאים לכל המנות ובמיוחד לסטייק שכבר הזכרתי ובטח אגיע אליו שוב.

ואז החלו להגיע המנות הראשונות שכבר הלהיבו את דמיוני כשהסתכלתי על התפריט טרם ההגעה למסעדה. ראשון הונח בפנינו הכבד הקצוץ (20 ₪), שטעמו שונה לגמרי מטעם הפטה כבד המערב-אירופאי. פה מרגישים את חלקיקי הבשר אחוזים יחד ברביחה בעלת מליחות קלה, הבצל הקלוי מלמעלה מוסיף מתיקות שמנונית קלילה וזה לוקח אותי ישר למטבח של הבית, כשכל דבר מוצמד אליו טעם הבצל המטוגן כמין תבלין קבוע. לצד הכבד החלו להגיע עוד צלוחיות - סלט חציל רומני קלוי (20 ₪) שמזכיר חציל ערבי קלוי, סלט פלפלים בתוספת גמבה בתחמיץ (18 ₪) סלט איקרה (20 ₪) וסלט ירקות עם לימון ונענע ( 16 ₪). מחירים בהחלט ידידותיים שהובילו אותי אל הסיבה לבוא לטרנסילבניה: מרק גולש (20 ₪) בצבעי חמרה אדמדמים שמחביא בתוכו, זולת חתיכות בשר גם כמה סוגי ירקות והוגש לנו בקעריות עמוקות, בדיוק בזמן, כי בחוץ החלה צינה קלה ואנחנו השקענו את כפותינו בכיף במרק החם. אחרי שלוש כפות התחלתי להבין את המרק, את חמצמצותו ואת האיפוק שנקט בו השף כדי לא לעשותו מלוח או מתוק מדי. בכלל, איפוק היא מילה שמתארת את כל אופי הבישול של אנדראוס, וכך יוצא שאוכל כפרי, במסעדה שבכוונה משדרת עממיות, הופך להיות אוכל אנין.

ואז הגיעה הרגל הקרושה (20 ₪), שלמי שלא יודע, היא לא ממש רגל, אלא תוצאה של רגל בקר שבושלה (אחרי שנוקתה כמה פעמים במי מלח רתוחים) במרק ארוך בישול ואז גורדה מהעצם, והתקצצה, והתחברה לשום קצוץ והתחברה חזרה לנוזלי המרק והלכה להצטנן במקרר. כשהיא יצאה משם, היא הפכה למין עוגת ג'לי, כי החומרים מתוך העצם הקרישו אותה והפכו את חתיכות הג'ל הזה למין מעדן לא מובן ובלתי שגרתי. וככה, מי שאוהב את זה, כנראה מוכן לנסוע מהמרכז בשבת עד למעלות תרשיחא בצפון, כדי לטעום ולנגוס ביס אחרי ביס, לגלגל אותו בפה ולחוש בחלקיקי השום נגרסים בתוך התערובת הפשוטה, למרוח את החתיכות בחזרת תוצרת בית מעולה כשהוא מלווה את עצמו ביין גלילי אדום או לבן. וזהו, נדמה לו שהוא לא צריך יותר בחיים.

בן זוגי, שלא גדל בבית אשכנזי מזרח-אירופאי כמוני, לא ממש מצא את עצמו ברגל הזאת והתנחם בורינקס (23 ₪) שהם קרפלך עצמאיים שיודעים ללכת לבד בלי מרק, ממולאים בבשר. אנדראוס לא ממש נתן לנו לנוח ובשלב הזה הביא כרוב ממולא (45 ₪) שחזרו בו המאפיינים - איפוק רב וחמצמצות בולטת, ורכות יוצאת דופן של דפי הכרוב מבלי שיהיו קווצ'ים מדי.

למנה עיקרית לקח בן זוגי בשר לבן מעושן המלווה בפרוסות תפוחי אדמה אפויים בחמאה (50 ₪). הבשר מעושן על ידי אנדראוס בתנור העומד בחוץ וטעמו נפלא. נגסתי בו קצת והשארתי מקום לסטייק (80 ₪) שהגיע מדיום, מעוטר בערימה של פטריות טריות שאנדראוס קונה ממושב מעונה המתמחה בגידולי פטריות. זולת מלח וגמבה שהטעינה את הפטריות בארומה פנימית עשירה לא היה על הסטייק הזה כלום ובכל זאת היה נדמה שהוא גנוב משמחה, עסיסי ומלא נוזלים פנימיים.

זהו, עכשיו היה צריך לנוח ולפנות מקום לקינוח, שהיה טורוש גומבוץ (20 ₪) - כופתאות גומבוץ חמות מעוטרות בקרם מייפל ומרופדות בשתי ערימות קצפת. הכופתאות, שהן תערובת של סולת וגבינה פשוטה, חמצמצות מעט ונטולות סוכר והמפגש עם המייפל ועם הקצפת נותן טעם של מעדן אמיתי. היה שווה.

 

* הכותבת הייתה אורחת המקום.

הצטרפו אלינו בפייסבוק, אנחנו דואגים לחברים שלנו. 

לדף הפייסבוק של rest לחצו כאן.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי

  • Facebook
  • Whatsapp
  • Facebook Messenger
  • Email

דירוג הכתבה

לא אהבתי מעולה

תגובות0

הוספת תגובה
הוספת תגובה

השדות המסומנים בכוכבית הם שדות חובה

השדה שהוזן לא תקין, שננסה שוב?

תודה ששיתפת אותנו!

נפרסם את תגובתך בהתאם לשיקולי המערכת

הבנתי

עשינו לך תיאבון? יש לנו עוד הרבה עדכונים טעימים

שם לא תקין
דוא"ל לא תקין
NEWSLETTER
כתבות נוספות של אורית גורביץ
 כל הפנים של פינה בראש
חוות הבוקרים והחוויה הצפונית
בת היער הקסומה
מרינדו מלכת הבשרים
להתאהב כמו איטלקי
שווה לגדל בשבילה כרס
רכבת אקספרס לאיטליה
חלום בנס ציונה