מסעדה יוונית? - 4 שעות ביוון עם נויפלד

אוכל יווני אוכלים מול הים.

יש המון חשיבות בעיני לאיפה אוכלים את מה שאוכלים. הרי אם אתה אומר למישהו "שתיתי אתמול בירה", הוא יגיד לך "אוקי, יופי לך". אבל אם תגיד למישהו "שתיתי אתמול בירה ליד הבריכה", הוא יגיד לך "שמע, אתה חי טוב אתה", בדגש על ה"אתה" השני שמדגיש את הקנאה שבמשפט. אותה בירה, לוקיישן אחר, והופ, אתה חי נכון. וכך, קופסת שימורים של טונה תהיה טעימה יותר בטיול, צ'יפס הכי בייסיק יהיה יותר טעים באמסטרדם ואוכל יווני, ובכן - אוכל יווני יהיה טעים יותר ליד הים.

לאכול בפרישמן ולהרגיש ביון. צילום: שאטרסטוק

הייתי נוסע ליוון לאכול.

באמת, זה לא סיפור רציני, שעה וקצת טיסה והופ, אני באיזו טברנה, מדבר סופלקית עם איזה ניקוס ומבקש ממנו בעברית רצוצה "טו ברינג מי סאמטינג טעים" והוא מבין כי אני ישראלי, ואנחנו הרי משאירים שאריות של ישראליות בכל מקום (שלט "הנחה לחיילים במדים" שראיתי פעם בפושקר, הודו, הבהיר לי שישראליות היא כמו כתם קפה, לא יורדת בקלות). זה גם סיפור יפה שמוציא אותך סקסספול לפחות כמו נוכל הטינדר, "רצינו מוסקה אז טסנו לאיזה מקום מקסים שאנחנו מכירים במיקונוס עם המוסקה הכי טעימה שאכלתם בחיים". אבל אלוהים צוחק, בזמן שהאדם שיש לו ילדים שכולה יצאו ל-4 שעות פעילות בצופים מתכנן תוכניות.

אז נסענו לפרישמן.

"לביבות בחלום הן חלום, ולא לביבות" אמר פעם שלום עליכם, אז השארנו את יוון לחלום ונכנסו לגרקו, חוויה יוונית ישראלית על כל המשתמע – א. כולם מדברים עברית, ממש כמו ביוון. ב. המסעדה בחוף פרישמן, החוף שאני הכי אוהב בתל אביב ושבקלות יכול היה להשתלב כחוף באתונה תחת השם "פרישמנוס". ג. המקום מוגדר כ"טברנה יוונית, בר יווני, גלידריה יוונית, מאפיה יוונית ומעדניה יוונית", אפילו זאוס היה פחות גאה במורשת שלו. ד. כל התשובות מתייוונות.

אירוע צמחוני. צילום: ליאור נויפל

מיד התיישבנו על הבר.

הגענו והיה מדובר על "משהו כמו 45 דקות המתנה" לפי המארחת. אז הפעלנו את הטריק הכי אהוב בספר, כמו איזה משפט סתרים שפיתחתי עם השנים לעקוף תור בישראל, ואמרתי לה "אנחנו נשמח גם לשבת על הבר". אנשים משום מה, לא אוהבים לאכול על הבר. אז הנה, קחו טיפ, הבר תמיד יותר פנוי, השירות בו יותר מהיר, ההכנה של רוב הדברים יותר מוקפדת, והכיסאות יותר גבוהים מה שמעניק תחושת עליונות קלה על שאר הסועדים, שבאופן לא מפתיע, היו כולם ישראלים.

יווני על החוף.  צילום: ליאור נויפלד

אמרנו לברמן, תאכיל אותנו

אני אוהב שמביאים לי אוכל. לפעמים התהליך של הבחירה, ההתלבטות, מוציא לי את התיאבון. אני אוהב להיות מופתע, ואני אוהב לסמוך על זרים, ואני מאמין לבנאדם שבטח טעם את כל מה שיש לתפריט להציע, אבל בעיקר אני אוהב לאכול. לא לבחור, לא להחליט, לא לחכות – לאכול. אז אמרנו לו שימליץ וזה מה שיצא – פיתות עם שמן זית, אורגנו וזיתים, הרינג כבוש עם שמנת חמוצה, בצל, עגבניות ועירית, סקורדליה - ממרח שום, שקדים ושמן זית, קלמרי מטוגן על עוד קרם סקורדליה וכורכום, פטה עיזים אפויה בתנור עטופה בעלי גפן, חמאת סטקה (לא יודע מה זה, אבל אני סאקר של מושגים לא ברורים), סלט עגבניות שרי ופלפל חריף, לקינוח ברד פודינג קפה וקרמל, וליד כל האירוע הצמחוני הזה (כי אשתי שתחיה אוהבת את בעלי החיים שיחיו), בקבוק זוגי קטן וחמוד של אוזו, שהיינו שוקלים לאמץ מרוב שהוא חמוד, אבל כאמור זה אירוע בלי ילדים, אפילו אם הילד הוא אוזו.

לאמץ אותו? גרקו. צילום: ליאור נויפלד

מסקנות:

א. אוכל יווני זה כיף. קליל יותר מאיטלקי, מוזר פחות מיפני, רשמי פחות מצרפתי ומשהו אחר לגמרי מהמטבח הקולומביאני שאני לא מכיר בכלל אז מיותר להיכנס להשוואות. ב. אוכל יווני זה שרינג פוד מעולה, מה אנחנו קוראים "לפתוח שולחן". ביס מזה, ביס ממשהו אחר, מרבה טעמים, מרבה שמחה ג. אוכל יווני באמת טעים יותר מול הים. משהו בריח של המלח, בנוף של הגלים ובאנשים המוזרים של תל אביב, כולל מישהו שהולך הלוך וחזור את כל הטיילת עם אננס על הראש, נותנים וויב של לוטרקי יוון פינת כרתים. ג. גרקו זה אחלה לבילוי זוגי קצר, אחלה למשפחה, אחלה בלי המשפחה ואחלה אחרי בקבוק אוזו זוגי - רגע אחד קטן ביוון, מינוס החותמת בדרכון, השוקולדים למשרד מהדיוטי והסטוריז המוגזמים מהחופים. קרוב, פשוט, טעים.

גרקו, טיילת הרברט סמואל 111  053-5334062

 מסעדות יווניות מעניינות אתכם? לרשימה המלאה שלנו >>

צילום תמונת שער: ליאור נויפלד