לוקץ' חוגג מישלן ב"היבה" של יוסי שטרית

צילום: שני רייך

מה זה "היבה"?

אז מתברר ש"היבה", היא מילה במרוקאית לביטוי של עוצמה ויופי פנימיים. אבל "היבה" היא גם המסעדה החדשה והמדוברת של השף יוסי שטרית, ואני זכיתי לחוות את היופי האינסופי שמהווה את ההשראה למקום.

לקחו לי יומיים לכתוב את הביקורת הזאת, אולי זה לא אומר לכם הרבה, אבל בשבילי זה המון. אני אחד הכותבים המהירים בארץ - שיר בעשר דקות, כתבה בחצי שעה וראפ מאולתר בשניות בודדות, אבל הפעם, לקחו לי יומיים להתחיל להבין את החוויה הסנסציונית שעברה עליי בהיבה.

יוסי שיטרית פתח מסעדה שמטרתה להביא כוכבי מישלן לישראל. בתור מבקר מסעדות שאכל במסעדות של כוכב ושני כוכבי מישלן, אני יכול להגיד דבר אחד, עברתי חוויות קולינריות במקומות הנחשבים ביותר בעולם, החל ממנה בקרוב לאלף ש״ח ועד לקנקן התה היקר בעולם, ועדיין, היבה של יוסי שיטרית היא החוויה הקולינרית הכי טובה ומיוחדת שחוויתי בחיי (כן, יותר מבית הפנקייק).

היבה. צילום: לוקץ' ושי מראד

נכנסנו למסעדה עם עיצוב יפהפה ובכניסה, כל הצוות (כולל יוסי שיטרית) מחאו לנו כפיים. כמובן שעלה לי השתן לראש וחשבתי שזה בגלל שאני ראפר מהולל אבל במחיאות הכפיים לסועד הבא הבנתי שבהיבה, כולם VIP. לפני שהתיישבנו קיבלנו ביס קסום של טאקו עוף עם פרחים, אני אישית חשבתי שפרחים מעשנים אבל זרמתי. בהיבה הלקוח לא מזמין, יש תפריט מיוחד של בין 12 ל-14 מנות וכל אחת מהן היא עולם מלא טעמים.

אילתרתי קצת ראפ למוזיקת הרקע הכיפית והמנות החלו לצאת כמו תל אביבים בחמישי (או בכל יום בשבוע, אף אחד לא עובד פה).

שתי המנות הראשונות שהגיעו היו ארטישוק ירושלמי עם גבינת גלי וברולה של ארטישוק ירושלמי. הארטישוק הוא לא בדיוק ארטישוק, אלא קציפה עם טעמים מיוחדים ועדינים, לצד ברולה מקורמל ומלוח שיוצרים שילוב יותר ראוי מכל צה״ל ביחד.

צילום: לוקץ' ושי מראד

לאחר מכן זרמו לשולחן בורקס חצילים וטארטלט חובזה ולאבנה. הבורקס היה טעים ופריך והטארטלט היה הזוי ונפלא במקביל, שילוב טעמים מעניין ולא מוכר, דבר שמסמל את היבה מאוד.

אני ושי, חברי משכבר הימים, הגענו להסכמה שכנראה מדובר במסעדה הכי טובה בארץ, לא הצלחנו להבין את הטעמים שהגיעו אבל הבנו שהכל מדהים ומיד הגיעה חלה וחמאת עשבים לצד סשימי אינטיאס וסלרי. הסשימי היה נהדר, מנת דג מרעננת אבל החלה, אוי החלה, יכולתי לוותר על כל הארוחה הקסומה הזאת ולאכול את החלה הנימוחה והקריספית מהדוחן שפוזר מעליה, לצד החמאה הקסומה הזאת שספק אם ענפיה לא נקטפו מענני גן עדן שנטועים ליד הסניף של בית הפנקייק בשמיים, כפרה עליהם.

צילום: לוקץ' ושי מראד

המנות המשיכו לזרום, מסקורדיליה מצנוברים דרך תבשיל כרוב מעושן עם מרקם של ריזוטו, ולסיום הארוחה דונר עגל ושומן כבש שגורם לכל השווארמות שאכלתי עד היום לקפוץ מהחלון. אבל גולת הכותרת של הערב בעיני הייתה שקדי העגל על סוטלאץ׳, מעין ריזוטו דייסתי וקסום שמונח עליו שקד עגל שומני ועסיסי, ללא ספק המנה הטעימה ביותר שאכלתי בחיי.

צילום: לוקץ' ושי מראד

באופוריה מוחלטת מהארוחה ומההופעה הגדולה ביותר בחיי שהייתה יום לפני בהיכל מנורה (כפרה על רבידוש החמודיקס), המשכנו לקינוחים. קרם קלמנטינות עם זרשק ויוגורט, שהיה חמצמץ, נהדר ומרענן. היו גם פטיפורים קסומים, מהבקלאווה הקריספית, דרך הבסבוסה מלאת הטעמים ועד עוגיית המישמש שהייתה שמיימית, סיום נהדר וקליל לארוחה פשוט מושלמת.

צילום: לוקץ' ושי מראד

וכמה עולה התענוג? 450 ש״ח לראש, מחיר קבוע, לא זול, אבל שווה כל שקל.

אני יודע, המחירים בארץ גבוהים, אני מבין שזה יכול להישמע מנותק מצידי להמליץ על חוויה של 450 ש״ח לראש, אבל באמת, בתור חובב קולינריה מושבע, אחד שמתלהב מהמנות הכי פשוטות עד המנות הכי טובות, אני אומר לכם בפה מלא (ובבטן מלאה לא פחות), שהחוויה הזאת היא החוויה הקולינרית הטובה ביותר שחוויתי בחיי. באף אחת ממסעדות המישלן שביקרתי בהן, מהאיטלקיות המומלצות בלוצרן ועד האטלייר של ז׳ואל רבושון בלונדון, לא חוויתי חוויה קולינרות כל כך שמיימית כמו בהיבה של יוסי שטרית.

המסעדה הבאה? לוקץ' ממשיך הלאה

דרך אגב, אני כותב את זה יום אחרי שיוסי וחבריו קטלו את האודישן שלי במסעדה הבאה של ישראל, ואם אני אהיה כנה, אז די בצדק. לא נולדתי להיות במטבח, אני נולדתי להיות על במה ועל מסך, אבל יוסי שטרית מסתמן להיות הדבר הכי טוב שקרה לקולינריה הישראלית (לפחות ראש בראש עם יובל בן נריה ואסף גרניט) ולגבי הפרק שלי במטבח? בוא נגיד את זה ככה, מי שיכול, מבשל, מי שלא? מבקר.

היבה, דרך מנחם בגין 144, תל אביב. 03-7414988

עד לפעם הבאה, אני הייתי לוקץ׳

שיהיה בתאבון