חלום אוונגארד

באתר האינטרנט של מסעדת אוונגארד, נכתב שזהו הדיינר האמריקאי של המזרח התיכון. תאור זה לא רק מתייחס למיקומה הגיאוגרפי של המסעדה, אפשר להרגיש אותו כבר ברגע הראשון שנכנסים אליה. למסעדה, הממוקמת ברמת החייל (עם סניף נוסף בהרצליה פיתוח), ישנם סממנים של דיינר אמריקאי עם טירוף צבעוני מן המזרח התיכון.  מעבר לחפצי הקישוט הסטנדרטים של מסעדה מסוג זה (גלגל מעץ, שלטי בירה מאירים, כל מיני בקבוקים על הקירות), ניתן למצוא גם דברים פחות שגרתיים, כמו נברשות עצומות בצורת קערה לבנה מעל השולחנות ומסכי טלוויזיה קטנים היושבים בקרקעית של אקווריום דגים גדול. כמובן שמסכים אלו משדרים ספורט חי, בדיוק כמו כל שאר מסכי הפלזמה הממוקמים על הקירות. מסכי הפלזמה ממוקמים באופן גאוני, כך שניתן לראות לפחות אחת מכל נקודה במסעדה, בדקתי.

התיישבנו באחד מן התאים המפוזרים לאורך הקירות. המקום פתוח 24 שעות ביממה וכיאה לכזה, על החלונות פרושים תריסים ונציאנים כבדים המסתירים אותך מן החוץ ומאפשרים לך לצלול לתוך ההזיה האמריקאית הנפלאה שבפנים.

מיד כשהתיישבנו, המלצר המיומן הניח לנו על השולחן כוס קוקה קולה גדולה, מלאה בפופקורן. אני מת על פופקורן ואני לא מבין איך לא מגישים אותו ביותר מסעדות. לרובנו פופקורן מייד מעלה זיכרון חושי של צפייה בקולנוע, דבר שהופך כל ארוחה לטיפה יותר מרגשת. הפופקורן שהוגש פה היה טעים וחמאתי במיוחד ויצר דרישה מיידית לבירה צוננת.

הבר באוונגרד עשיר מאוד וכולל לא פחות מ- 30 סוגי בירה , כולל ברז בירה ניסיונית שמתחלפת כל חודש. החודש היה בברז ויינשטפן מעוננת כהה.  הזמנו בקבוק דובל (30 ₪)  ובקבוק שימיי (36 ₪) – שתי בירות בלגיות: הראשונה נקראת על שם השטן והשנייה מיוצרת במנזר, בירות בלגיות הם כבדות יותר, מתוקות יותר וכן גם בעלות אחוזי אלכוהול גבוהים יותר, וכך היו גם השתיים הללו.

בנוסף לבירות המעניינות, בתפריט המסעדה מציעים גם 'מסלולים' של צ'ייסר. מסלול צ'ייסרים הוא סדרה בעלת שלושה צ'ייסרים של משקאות משובחים עם מכנה משותף, כך שניתן להשוות ביניהם בזמן אמיתי. אנו הזמנו את המסלול הסקוטי (גלן מורנג'י, לה פרוייג ובואמור – 65 ₪) ואת המסלול האירי (ג'יימסון, בושמילס, בלאקבוש – 50 ₪). ישנם כמובן את המסלול המקסיקני (טקילה), המסלול האמריקאי (בורבון), המסלול הקפוא ועוד.

לפני שהבנתי שבמסעדה זו מגישים מנות עצומות, דחקתי במלצר שימליץ לי על שלוש מנות ראשונות טובות, מפני שאני לא רוצה לפספס שום דבר. המלצר המנוסה, שראה מספיק סועדים מתפוצצים עוד לפני שסיימו חצי מהצלחת הראשונה, המליץ שאקח מנה אחת בלבד. "אבל אני רוצה גם את הקפיטול היל – הר של בצלים מטוגנים בבלילת בירה וגם את הבאפלו ווינגס!". התפשרתי והזמנתי את מנת ה- 'AG גם וגם' (62 ₪) שהיא למעשה שילוב של הקפיטול היל והבאפלו ווינגס עם שתי שיפודי גבינת חלומי מטוגנת. בין הצ'ייסר השני לשלישי הגיעה לשולחן צלחת אדירת מימדים עם המנה. המלצר צדק – ובגדול. הבצלים היו פריכים ומתקתקים והגיעו עם שלושה רטבים לטבילה והכנפיים, שטוגנו קלות היו טעימות ורכות.

בערך באותו הזמן שעל מסכי הפלזמה, התחלף קרב האגרוף בתחרות סקי משולב ירי (מי צופה בזה?), הודיע לנו המלצר שהמנות העיקריות מוכנות. בחיוך מרוצה, הוא פינה מהשולחן את צלחת המנה הראשונה, שעם כל הרצון הטוב שהיה לנו, סיימנו רק כחצי ממנה. המנות הזמנו את סטייק האנטריקוט – W.W.W  (115 ₪) ומנה שנקראת שרימפס מאי-תאי (86 ₪). האנטריקוט המשובח, במשקל 300 גרם ועשוי מדיום, הגיע בתוספת ענקית של הום פרייז  טעימים ופריכים. מנת השרימפס, ענקית אף היא, הייתה מורכבת מ- 18 שרימפס שהקפיצו אותם באופן מאוד מדויק עם צ'ילי מתוק, שמן שומשום, בצל ירוק ועוד טעמים אסיאתים מעולים. שתי המנות היו מעולות ואפילו הרוטב של השרימפס נוקה מהצלחת עם האורז הלבן שהגיע עם המנה.

המלצר פינה את כל הכוסות והצלחות מהשולחן והביא את הקינוח. כשבהיתי בשולחן הנקי שעליו מונחת פרוסת עוגת גבינה ושוקולד בלגי (46 ₪), הבנתי כמה אני מטושטש. הבטן המלאה, מסלולי הצ'ייסרים, התפאורה המטורללת והתריסים שהגיפו אותי מן העולם האמיתי גרמו לכל החוויה שלי באוונגרד להידמות לסוג של חלום אמריקאי. חלום אריזונה.

*הכותב היה אורח המקום

רוצים גם אתם לאכול באוונגארד? לחצו כאן וקבלו קופון שווה מתנה.

הצטרפו אלינו בפייסבוק, אנחנו דואגים לחברים שלנו.

לדף הפייסבוק של rest לחצו כאן. 

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי