על הפריים ועל הסושי

שום דבר שבקבוק סאקי לא יכול לסדר. זה לא היה שבוע מזהיר - העבודה עשתה כאב ראש ובטלויזיה רק אסונות. לא שקרה משהו חדש. לעבודה יש נטייה לקדוח חור במרכז המצח בין חופשה לחופשה וביום שאת מהדורת החדשות תפתח ידיעה על מושבניק אמיץ שהציל חתולה מטביעה, אני אלבש חצאית ואשנה את השם להלגה. אבל כאמור, שום דבר שקצת אלכוהול יפני לא מסוגל לטפל בו.

מעדויות שאספנו כמה שעות אל תוך הלילה - זה היה ערב בלתי נשכח, שקצת נשכח עם כל שוט משכר. כשהזיכרון חזר אלינו למחרת, התגלתה מציאות קולינרית מלבבת שהשבוע עמוס הדיכאון שקדם לה נושק בקושי לקרסוליה. ארוחת הערב בפריים הייתה כל מה שהיינו צריכים.

ב-19:00 התייצבנו ברמת החייל. חנייה של מנכ"ל, מטר מהמסעדה, סידרה את החיוך הראשון של הערב. מארחת עם 'מדונה' לניווט העניינים קיבלה אותנו עם חיוך משלה ועם שני מקומות בשולחן שלרגלי המסך הענק, עליו צעדו דוגמניות מסלול. כמו האוכל שעוד רגע נטעם, כך גם העיצוב במסעדה - יפני בשילוב מודרני, שחור עם נגיעות צבעוניות. התפריט מלא בכל טוב ומכל מקום. סושי לצד מנות גורמה, מאכלים מגוונים מהמטבח האסייתי ותפריט בשרי משובח.

מנהלת המסעדה, ציפי גרשונוביץ, לא נולדה ביפן אבל אחרי חמש דקות של שיחה היה ברור - היא יותר יפנית מיפנית. מעבר להיותה אדם לבבי ונעים, מדובר באושיית סושי אמיתית. את האורז המגולגל היא אוכלת, מוכרת, משווקת ובעיקר לומדת כבר 20 שנה, ואת המטבח בפריים היא חילקה לשניים - סושי (בהנהגתו של יאמה-סאן, אייקון בתחום בעצמו) ומסעדת שף (פרי דמיונו הפורה של השף טל כהן). התוצאה: כל ביס מקבל את היחס המגיע לו, כל רול מלמיליאן-סאן.

מוזיקה רגועה התנגנה ברקע, אשתי ואני עשינו 'לחיים' ובתזמון מושלם הגיע גם האוכל. השף כהן לא חסך מאיתנו יצירתיות, סלט פירות ים (57 ₪) היה הסנסציה הראשונה של הערב והוגש בכלי הגשה מיוחד. הסלט שילב שרימפס וקלמרי בפיצוי פריך ואיתם אבוקדו, עלים ירוקים, עגבניות ושלל תבלינים יפניים שעשו יחד עבודה נהדרת. אני לא חסיד נלהב של קלמרי ו/ או אבוקדו (על סף האנטי המוחלט), אך קפצתי באומץ למים וגיליתי שהם לא עמוקים כל כך ושהטעם אדיר.

הסיבה היחידה להרים את המזלג מהסלט הזה הייתה כדי להעביר אותו לצלחת השניה שהשף הניח באומנות. בקר פירנצה (88 ₪), שילוב מעורר השראה של פסטה פנה עם נתחים של פילה בקר, ברוטב שמנת פלפל וציר בקר, כאשר את כל העסק מבשלים בבישול איטי של 40 שעות ומעטרים עם עגבניות מיובשות. המנה לא סתם שאלה את שמה מבירת חבל טוסקנה, היא נולדה ממש שם, בהרים הפסטורליים באיטליה. כשנסע לפירנצה ללמוד את רזי הבישול האיטלקי, סיפר השף כהן, הוא ביצע תקלה מופלאה. קראף השמנת נפל לתוך הבקר ובמקום שתי מנות הרוסות נוצרה אחת מרתקת ומקורית וקחו את המילה שלי בעניין הזה - טעימה פגז.

בין ביס אחד לבא אחריו הספקנו להתיידד עם ציפי, שמצידה עשתה Confirm על החברות בינינו עם בקבוק של מיגורי סאקי. הנפנו את השוט הראשון באוויר, בירכנו ב"קמפאי!" והזרם הקפוא שירד לנו בגרון סימן את תחילתו של החלק היפני בארוחה. מאות סוגים של סאקי מסתובבים להם בשוק, והמיגורי הוא בעל מימד מתקתק שעוזר לו להתאקלם בישראל. אצלנו, בכל אופן, הוא הרגיש ממש כמו בבית.

או, הנה הסושי. ארבעת הרולים שיתוארו כאן מיד שינו לנו את החשיבה בנוגע למאכל שפך פופולארי כל כך בארץ. טעמנו תחילה מה'סוי פייפר הצמחוני' (62 ₪), שכשמו כן הוא, סושי במעטפת של נייר סויה - חמש יחידות פוטו מאקי אינסייד אאוט עם טופו, אבוקדו, טמגו, עגבניה ורוקט. טעים, בריא. רול המעטפת סלמון ולימון אינסייד אאוט (52 ₪) הוא ערבוב מוצלח של טעמים. שמונה היחידות מורכבות ממאקי סלמון, אספרגוס ובצל ירוק, כשאת הכל עוטפים סלמון ורצועת לימון ברוטב מיסו ויוזו. חמצמץ בדיוק במידה הנכונה.

שמונה יחידות אינסייד אאוט של שרימפס טמפורה ירקות (41 ₪) היו הרול הפשוט יותר על השולחן, אבל גם הוא נתן בראש והפך בניגוד לכל הסיכויים לפייבוריט שלי. אשתי נדלקה על רול אחר לגמרי. 'ריינבו' (52 ₪) זה השם. צבעים וטעמים הן מילות המפתח. שמונה יחידות אינסייד אאוט של מאקי במילוי סורימי ואבוקדו, במעטפת מטורפת של שרימפס, טונה, סלמון ובס. אדום, כתום, חמצמץ, מתקתק. הכל היה שם וכן, זה היה טוב.

ציפי אמרה שלום, לא לפני עוד שוט של סאקי שהוריד את הסושי למקום שכולו טוב. "אני ממליצה לקינוח את הפריים ברולה" (43 ₪), היא אמרה בדרכה החוצה. מי אנחנו שנתווכח? קינוח הבית של הפריים הוא רוצח אמיתי. גנאש שוקולד בליווי קרם ברולה, רוטב שוקולד לבן ובננות מקורמלות. בלסנו תוך כדי משחק טריוויה סוער על המסך הדיגיטלי ועם כוס תה ירוק יסמין (24 ₪) ביד. התה הכי יפני בפריים הגיע בקנקן שבתוכו שחה פרח יסמין סגור. המים פתחו את הפרח בהדרגה והמזיגה בוצעה רק אחרי שהגיע לשיא התפרחת.

עניתי יותר מדי תשובות שגויות בטריוויה אבל זה לא קלקל את הערב. גם שאר הצרות נשכחו כלא היו. בעבודה הכל נראה פתאום ורוד יותר. הטלויזיה? שם יש עדיין רק אסונות, אבל היי, זה באמת לא משהו שבקבוק סאקי לא יכול לסדר.

* הכותב היה אורח המקום.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי