נפרדים מתשפ"ה: 10 מסעדות אהובות בתל אביב שנסגרו

העיר שתמיד אמרנו עליה שהיא “לא נרדמת” נראתה השנה לפרקים, עייפה במיוחד. מסעדות ששרדו מגפות, מחאות ומלחמות קרסו על רקע דמי שכירות מרקיעי שחקים, עבודות אינסופיות של הרכבת הקלה, וצרכנים זהירים וחסרי מצב רוח שהוציאו פחות על בילוי. חלק מהן היו מוסדות־על שנכנסו להיסטוריה המקומית, אחרות היו פנינים קטנות עם קהילת סועדים נאמנה. כולן סגרו את הדלתות בתשפ"ה, והשאירו אחריהן געגוע גדול לטעמים שלא ישובו.

 לא נרדמת תל אביב. צילום: שאטרסטוק

בנדיקט רוטשילד

מאז 2006 הפכה רשת בנדיקט לשם נרדף לארוחת בוקר בכל שעה. סניף רוטשילד־אלנבי, שנפתח היה הלב הפועם שלה: בליינים שחזרו מהמסיבות, אנשי עסקים בטי שירטים ממותגים שנפגשו לקפה של בוקר ותיירים שחיפשו פנקייק לוהט בשלוש בלילה. התפריט הקבוע כלל ביצי בנדיקט, ערימות של פנקיקיים, מאפים מיוחדים, שקשוקות וארוחות בוקר קלאסיות מכל העולם. במשך 15 שנה היה זה מוקד עלייה לרגל לכל מי שרצה לחגוג את תרבות הבוקר בתל אביב - 24/7.

למה נסגרה: בעקבות חפירות הרק״ל בצומת, ירידה בתיירות ועלויות תפעול בלתי אפשריות.
למה נתגעגע: לאפשרות להזמין פנקייק עם סירופ מייפל באמצע הלילה, לארוחות בוקר נינוחות בכל שעה, לברכה - בוקר טוב גם ב - 12 בצהריים ולווייב של עיר שלא הולכת לישון.

ערימות של פנקיקיים. צילום: שאטרסטוק

הקסבה

בלב פלורנטין, במשך כ־15 שנה, הקסבה הייתה “הבית מחוץ לבית” של השכונה. בבוקר הוגשו קפה חזק וקרואסון פשוט ומדופדף לעילא, בצהריים סלטים וארוחות קלות, ובלילה המקום הפך לבר שכונתי תוסס. השולחנות העשויים עץ, קירות מלאים באווירה ואנשים קבועים נתנו לו תחושה של סלון אמיתי. סטודנטים, אמנים ושכנים ותיקים – כולם ידעו שתמיד אפשר להרגיש שם בבית וגם לאכול טוב.

למה נסגרה: על רקע עלויות גבוהות וירידה בתנועה בתקופת המלחמה.
למה נתגעגע: לקפה של בוקר שמוגש עם חיוך מוכר, לבירה של ערב כשכולם מכירים את השם שלך, ולתחושת השכונה האמיתית שקשה כבר כל כך למצוא.

 קפה חזק וקרואסון פשוט ומדופדף לעילא. צילום: שאטרסטוק

סאלוף ובניו

בשנת 2015 נפתח בלוינסקי “סאלוף ובניו”, האח הצעיר והשובב של “הסאלוף” המיתולוגי בשוק התקווה. גל צוברי ואורי לוין הביאו לשכונה חוויה תימנית מלאה בבצקים חמימים – לחוח, ג’חנון, קובנה – לצד ערק, מוזיקה וריקודים סביב שולחנות עמוסים. האווירה הייתה שילוב של מטבח ביתי עם אנרגיה צעירה ושוקקת חיים. זה היה המקום לחגיגת שישי אמיתית בלב העיר.

למה נסגרה: כדי להתמקד בעסקי המאפייה והבר האחר.
למה נתגעגע: לריח הקובנה בבוקר, למלאווח נמס מהסיר, ולאנרגיה של שוק שמח באמצע העיר.

 שוק שמח באמצע העיר. צילום: שאטרסטוק

ויקי כריסטינה

כמעט 15 שנה פעלה במתחם התחנה מסעדת הטאפאס הספרדית ויקי כריסטינה. המקום עוצב סביב דק עץ רחב, ברים פתוחים וקנקני סנגְרִייה שהוגשו לצד מנות קטנות – גבינות, קלמרי, פאייה צבעונית. זה היה יעד קבוע לדייטים, לחגיגות משפחתיות ולאירועים קטנים, עם אווירה של חופשה ספרדית במרחק הליכה. המקום היה גם מוקד תיירותי מוכר, והצליח להביא צבע אחר לסצנה המקומית.

למה נסגרה: בגלל הירידה המתמשכת בקהל הסועדים והתיירים בעקבות המלחמה.
למה נתגעגע: לקנקן סנגְרִייה גדול על הדק, לאווירה של ברצלונה בלב תל אביב, ולרגעים שבהם העיר הרגישה חו״ל.

 קנקן סנגְרִייה גדול על הדק. צילום: שאטרסטוק

בוטרגה

בשוק הכרמל פתחה השפית פריאל שבו את בוטרגה – מסעדה קטנה שהחזירה למקום האינטימי שלה את הטעמים הביתיים של מטבחים מזרח־תיכוניים: עלי גפן, קציצות עגל, תבשילי ירקות ועדשים, הכל בטעמים פשוטים אך מדויקים. זה היה מקום שבו כל ארוחה הרגישה כמו לאכול מהסירים של סבתא כשאף אחד לא מסתכל, עם רעננות ועכשוויות. לקוחות קבועים חזרו שוב ושוב בשביל התבשילים שדיברו בשפה מוכרת ומעוררת געגוע.
 למה נסגרה: שחיקה תפעולית וכלכלית.

למה נתגעגע: לצלחות שבאו מהלב, לאוכל שהרגיש כמו בית באמצע שוק רועש, ולתחושה שמצאת פנינה אמיתית בין הדוכנים.

 אוכל שהרגיש כמו בית באמצע שוק רועש. צילום: שאטרסטוק

מנסורה

ב־2017 נפתחה מנסורה ברחוב סלמה והובלה בידי השפים אלעד דגן וטל סוחמי. במשך שבע שנים היא הפכה לאבן שואבת לחובבי קולינריה – עם שילוב של חומרי גלם עונתיים, דגים ובשרים טריים, ופרשנות מתוחכמת שנוצרה מתוך הפשטות. הצלחות נראו כמו ציורים, אבל בביס הרגשת טעם מקומי מוכר עם טוויסט. היא הפכה לשם דבר עבור כל מי שחיפש רמה גבוהה של קולינריה בלי תחושת ניכור.

למה נסגרה: השפים של המסעדה עברו לנהל את “ג’ורג’ וג’ון” במלון דריסקו.
למה נתגעגע: לשילוב המושלם בין פשוט ליוקרתי, ליכולת להפוך ירק שדה למנה עילית, ולאווירת סלמה שקיבלה פתאום ניחוח של אוכל עילי.

 השילוב המושלם בין פשוט ליוקרתי. צילום: שאטרסטוק

הדיינר של גוצ'ה

מאז 2010 היה זה אחד המקומות הצבעוניים באבן גבירול. דיינר אמריקאי עם המבורגרים מפוצצים, פיצות מבצק בהתפחה איטית, ספייריבס רכים ודונאט בורגר שהפך לאגדה. הקונספט היה מושחת ומענג, מלווה במוזיקה רועשת ושולחנות עמוסים. המקום שירת בליינים בלילות, משפחות בסופי שבוע ותיירים שחיפשו אמריקה בלב תל אביב.

למה נסגרה: אחרי חודשים של מאבק מול עבודות הרק״ל שהקיפו את הרחוב והרחיקו לקוחות, הבעלים נכנעו.
למה נתגעגע: לביס הראשון בדונאט בורגר, לצ’ילי פרייז עם גבינה נמסה, ולתחושה של ניו יורק קטנה באבן גבירול.

 המבורגרים מפוצצים. צילום: שאטרסטוק

קפה מרסנד

מאז 1955 פעל הקפה בפינת בן יהודה־ארלוזורוב, ונחשב למוסד תל אביבי אייקוני בניחוחות אירופה הקלאסית. שולחנות השיש, סנדוויצ’ים פשוטים, עוגות חמאה וקפה שחור חזק שמרו על אווירת קפה בסגנון גרמני מדויק. בתחילת שנות ה־2000 נמכר בית הקפה על ידי המשפחה המייסדת לבעלים חדשים ששמרו על האופי הנוסטלגי. המקום היה מפגש קבוע לאמנים, עיתונאים ותושבים ותיקים, עד שהפך לסמל של תרבות שהולכת ונעלמת.

למה נסגרה: על רקע קשיים כלכליים בעקבות המצב.
למה נתגעגע: לסנדוויץ’ חביתה בלחמנייה רכה, לעוגת גבינה כבדה ולקפה של פעם שנשאר פשוט.

 עוגת גבינה כבדה וקפה של פעם. צילום: שאטרסטוק

בלאדי שיק

ב־2022 פתחו ארז קומרובסקי וקבוצת ירזין־סלע את בלאדי שיק, ניסיון חדשני להפוך את האוכל הישראלי הקלאסי לחוויה עדכנית עם פרזטציה שיקית. בימי שישי היו מציעים סירים לשבת עם חמין מופלא, עופות ושלל ירקות. החיבור בין אוכל ביתי ושורשי ותבשילים מושקעים לבין היצירתיות וההקפדה של קומרובסקי היתה מופלאה ומרגשת. ההצלחה הביאה את הבעלים לפתוח גם את שווארמה וויסברג שנוהלה בנפרד והציעה פיתות עם כורכום, שווארמה רכה, ירקות קלויים וצבעוניות שצעקה אינסטגרם והצליחה למשוך קהל צעיר ותוסס, חובבי אוכל איכותי ואת אוהדיו המושבעים של קומרובסקי. שני המיזמים נסגרו השנה.

למה נסגרה: כחלק ממהלך עסקי ומיקוד חדש.
למה נתגעגע: לפיתה הצהובה שהפכה לאייקון, לרטבים המיוחדים, לסירי החמין ולתחושה שאוכל רחוב יכול להיות גם אופנתי.

 נתגעגע לסיר החמין. צילום: שאטרסטוק

נחמה וחצי

שני עשורים הייתה נחמה וחצי מוסד תל אביבי קלאסי. המקום שהוקם ברחוב אחד העם פינת הבימה, שירת את כולם: לפטופ עם קפה בבוקר, פסטה פשוטה בצהריים ובירה במרפסת בלילה. זה היה שילוב של בית קפה, בר ומסעדה, שתמיד היה בו מקום למפגש ספונטני. המרפסת הייתה נקודת ציון עירונית, שבה פגשת חברים במקרה, מצאת שקט באמצע היום או שטפת את העיניים במיטב הסלבים שלנו.

למה נסגרה: בעקבות בעיות רישוי ובעיות עם בעלי הנכס.
למה נתגעגע: למרפסת המיתולוגית, לאווירה הלא־מחייבת, לסלט הפשוט והכי טעים בעולם ולתחושה שתל אביב היא בעצם כפר קטן שבו תמיד תפגוש מישהו מוכר.

 תמיד פגשנו חבר במרפסת המיתולוגית. צילום: שאטרסטוק

צילום תמונת שער: שאטרסטוק