כנאפה VS מלבי - הקרב בין יאפא כנאפה ואל מהדי

1. בא לי כנאפה

תמיד בא לי כנאפה. כן, גם עכשיו, וזה בכלל לא משנה מתי אתם קוראים את הטור הזה, כי עוד לא נולדה השעה ביום שבה יגידו לי "כנאפה?" ואני אענה "לא, תודה, אני שבע", כי יש לי קיבה נוספת וייעודית לכנאפה. כנאפה הוא מאכל 24/7, תמיד לשירותך, כי הוא גם קינוח אבל גם קצת מנה עיקרית (בכל זאת, גבינה), הוא קצת כבד אבל גם זורם בקלות, והוא יפה, אדושם כמה שהוא יפה - וכן, אני מקפיד להגיד לו את זה לפני הביס הראשון. אני מחמיא לאוכל שאני אוהב. ג'נטלמאנצ'.

2. אז נסעתי ליפו.

ברומא, תהיה רומאי, ביפו, תהיה כנאפאי. החניתי ליד השוק והתחלתי להלך לי ברחוב לכיוון הכנאפה שכווולם מכירים, ואז קולט שמסביבי יש תור עצום, של איזה 2 רחובות, ל...מלבי. עכשיו בואו, אני לא בא לפגוע לאף אחד בפרנסה, ובאמת שעל טעם וריח אין להתווכח, אלא אם זה הטעם והריח (והמרקם) של מלבי. אני מאמין שפעם, באיזושהי נקודת זמן בעבר, הוא היה קינוח נחשב ומהמם ומפתיע, אבל אני מרגיש שהתקדמנו מאז. אני מרגיש שהמצאנו את הברולה, את הוופל הבלגי, אפילו את הבנופי, כדי שנוכל להשאיר בדפי ההיסטוריה את התקופה ששמנו מי ורדים באוכל שלנו. והמרקם, מה איתו? רבות דובר ולכן לא אפרט כאן מה הוא מזכיר. אני חש שמתהילת העולם, כל שנותר הוא המותג, "מלבי", שבאמת נשמע סקסי וצעיר והיפסטרי, אבל חוץ מזה הוא... איך נאמר... ובכן – לא טעים.

3. לא ויתרתי.

חלפתי על לפחות עוד 2 מקומות הומי מלבואים (שזה 'אנשים שחיים בכת המלבי ומאמינים באמונה שלמה שזה קינוח לגיטימי ב-2023') וכמעט שהגעתי לתור של יאפא כנאפה המפורסמת, אבל שנייה לפני ראיתי פתאום כנאפייה רק חצי מלאה, בלי תור ובלי כלום. איך יכול להיות, אמרתי לעצמי. אין צדק בעולם. יאפא כבר בטח מלא גם ככה, אז החלטתי לנסות את המקום, מקסימום עוד מישהו יראה אותי ויגיד "יאללה כבר עם המלבי הזה, בוא ננסה", ולגבי הטעם, כמו שאמר פעם מאור כהן בסרט משהו טוטאלי – מקסימום נתאהב.

מקסימום נתאהב. צילום: ליאור נויפלד

4. נכנסתי.

קוראים למקום "ממתקי אלמהדי". הזכיר לי וויב של מקומות בצפון, ולא טעיתי – בחור שהגיע ליפו מנצרת לפני כמה שנים ופתח מקום שכולו כנאפה ומתוקים. בתור לפני עומד בחור ספרדי, שבעל הבית מנסה להסביר לו מה זה כנאפה, ואחרי שני משפטים שלא הובנו פשוט אומר לו "ג'אסט איט איט, איטס אמייזינג". איך באמת אפשר להסביר כנאפה? הוט מלטינג סוויט צ'יז וויט קדאיף הייר און איט? אי אפשר להסביר אהבה כזאת. וגם - אי אפשר להסביר למה אנחנו משתמשים במילה "שיערות" באוכל שלנו. אז הוא פשוט לקח. וגם אני - לקחתי כנאפה קומפלט עם גלידה (כן, גם אני הופתעתי) וקפה שחור.

 אי אפשר להסביר אהבה כזו. צילום: ליאור נויפלד

5. התאהבתי?

במילה אחת – וואלה כן. כן, זה שתי מילים, הוספתי "וואלה" בשביל האותנטיות. הכנאפה מתוקה אבל בול במידת המתיקות הנכונה, הגלידה שמעל דחוסה מאוד בכוונה, כדי לשמור על המרקם שלה ולא לנזול לתוך הכנאפה. הגבינה עושה חשק להפוך בעצמך לגבינה ולהתכסות בתוך שיערות קדאיף, שגם הן היו במידה הנכונה, גם מעט פריכות וגם קצת נימוחות ביחד עם הביס. הקפה עשה לי חשק להתמכר לקפה ולהיות מאלה ששותים 18 כוסות ביום ולא ישנים אף פעם כי אין טעם. והשירות - היה חם, מחויך, נעים, מזמין, מתוק. כמו כנאפה. האם זה יותר טוב מיאפא כנאפה? לא יודע להגיד, לדעתי תיקו. האם זה יותר טוב ממלבי? בכל יום, בכל שעה, בכל שנייה.

והקפה עשה חשק להתמכר. צילום: ליאור נויפלד

ממתקי אלמהדי. רבי נחמן מברסלב 4, יפו. 054-538-5210

צילום תמונה שער: ליאור נויפלד

כנאפה ומלבי תוכלו למצוא גם במסעדות ערביות נוספות >>