מיומנה של מלצרית

כבר בתקופה הקדומה, הורים דאגו לחינוך ילדיהם. מדובר בהקניית ערכים שאחראיים להפיכתנו לבני אדם הגונים, בעלי כישורים שונים (חברתיים וסביבתיים). יש מקרים שבהם כל הערכים האלה הולכים לאיבוד. יש פעמים שרגע לפני שיוצאים מהבית, משאירים אותם שם כדי שלא ילכו לאיבוד. זה ניכר בעיקר אצל הישראלי ה'קומבינטור'. כשהוא מגיע למסעדה, המילה האחרונה שהוא מוכן לשמוע היא לא. מבחינתו השמיים הם הגבול ושום דבר לא יעמוד בפניו. גם לא שעה מאוחרת או העובדה שהמסעדה כבר סגורה. הוא ערוך ומוכן למצב הזה, יש בידו משפט מפתח - "אבל אני הולך לפתוח שולחן באלף שקל". אם אנו, מחזיקי המגש היינו פותחים קופה משותפת ומשלשלים לתוכה שקל יחיד בכל פעם שאוזנינו נחשפו למנטרה הזאת, כנראה שהיינו עשירים מאוד. לא עומד בפנינו שום אינטרס למנוע מקבוצת אנשים לאכול ארוחה מפנקת באלפי שקלים. להפך, נשמח לארח אתכם, רק אם אפשר אז בשעות הפעילות. כשהמטבח נסגר יורד השאלטר, נגמרה ההצגה להיום. הרי לא תגיעו לתיאטרון אחרי ההצגה האחרונה ותגידו לשחקנים שהתכוונתם לקנות את כל מקומות הישיבה באולם... להמשך קריאה באתר restpro לחצו כאן.