אורו לגויים

למסעדות הצמודות לתחנות דלק יש תדמית מיתית; חלק מהמקומות הטובים ביותר בארץ ממוקמים סמוך לאיזו משאבה. במקרה של אורו המיקום אפילו משתלם לי פעמיים, שכן המסעדה נמצאת במרחק 2 ק"מ מהבית, שממוקם ברחובות.

כשהזוגית ואני נעמדנו בפתח המסעדה, החלל הענק הכה בנו -  הבר הארוך שממול, הקיר הזהוב שבצד ימין ועומס הסועדים המפתיע יחסית לעובדה שהיה זה יום ראשון בשבוע.

הקו הקולינרי של המסעדה הוא ים תיכוני גבוה, או במילים אחרות - קוסקוס ברמה שחבל"ז. אבל עוד הרבה לפני הקוסקוס המליצו לנו על שתי מנות לפתיחה. אווז אוברג'ין (42 ש"ח) שמורכב מנתחי כבד אווז על מצע חציל עם רוטב צ'ילי וקברנה בצד, בצלי שאלוט ועוד תיבולי תיבולים מזרחיים. המנה הזו היא מיקס טעמים משגע, כל ביס מכיל בתוכו חצי אגן הים התיכון וחלקים ממרוקו, אסיה וקצת מהמזרח.

הזוגית הלכה על סלט העונה לשם אורו (24 ש"ח), שלל ירקות חתוכים ותיבול לימון בשפע, שמן זית ונענע לטובת הטאץ' הלבנטיני. אם נדמה לכם שהזוגית הפסידה משהו חכו למנות העיקריות (היא לפחות שמרה לעצמה מקום).

אורו מתהדרת במטבח שחזק בתחום הטאג'ין, או מאכלי קדירה בסגנון שחזראדה, עלי באבא, אלאדין וכל שאר החבר'ה מהאגדות. בפועל זה אומר שאתם מקבלים קערת קדירה ע-נ-ק-י-ת  מלאה בבשרים ירקות קוסקוס, תבלינים וטעמים מדהימים, איך אני יודע? כי הזמנתי את הטאג'ין קזבלנקה (44). בשר ראש, רך ונימוח, בעל טעם חזק, לידו גרגירי חומוס חמים, שיני שום שלמות וכל השפע הזה מונח על מצע קוסקוס שאין לכם בכלל סיכוי להגיע אליו, אפילו אם אתם מאוד רעבים. בואו נאמר שהתעסקתי עם המנה הזו מעל לשעה וחצי; הירקות צחקו לי בפנים, בשר הראש הרים ראש, החומוס לא נגמר, והקוסקוס? ככל שאכלתי ממנו כך היה נדמה שנשאר עוד. זו התמורה הטובה ביותר ל-44 ₪ שתחוו באיזושהי מסעדה (ליד תחנת דלק או לא), הזוגית חשבה שהיא עושה בשכל כשהיא מזמינה את מנת ה top oro, ואז הסתבר שלא רק הקוסקוס מגיע במנות גדולות...

פירה קרמי ומעליו פילה בקר, מעליו דפי פילוי פריכים, מעליהם נתח כבד אווז, מעליו תאנה, בתוכה בשר טלה קצוץ ומעל לכל זה רוטב יין אדום מטריף חושים. אמנם אין כאן טאץ' שמגיע מהמזרח (חוץ מהתאנה) ואף לא טאג'ין, אבל זו מנה שהיא בגדר חובה לכל אוהבי הפינוקים וההנאות. לא תדעו היכן להתחיל, אם בתאנה הממולאת או אולי בהעמסת רוטב על הפירה יחד עם ביס מכבד האווז, ובכלל, איך אפשר להזניח נתח פילה עסיסי שכזה. בין כל הדילמות, ניסיתי לנצח את הקזבלנקה הפרטית שלי.

בשעה 20:30 המקום היה מלא לגמרי. להזכירכם, מדובר ביום ראשון. במסעדות רבות אחרות ברחבי הגוש (דן, לא קטיף) מתפללים לרמז של אורח בשעות כאלה, פה היה עמוס.

בלב כואב קראנו למלצרית שתפנה את הצלחות שלנו, נזפתי במנהל המשמרת על התסכול שנגרם לי נגד הטאגי'ן, הוא חייך בהבנה, אני לא הראשון שאומר לו את זה.

דואט מלבי בשבילי, שכלל גם עוגיות מעמול וגם ניחוחות מי שושנים; הזוגית הלכה על הפתעה בצורת קרפצ'יו אננס מלווה בליקר קלבדוס בליווי סורבה לימונענע. הפעם באנו מוכנים לקרב ויכולנו למתוקים, חייכנו בשקט והבטנו בשעון, שעתיים וחצי של הנאה ורק 2 ק"מ עד הבית, בפעם הבאה נצום לפני.

סיכום

העיצוב- לא פחות טוב מהאוכל

טאגי'ן- אין לכם סיכוי לנצח

ניחוחות המזרח- אורו זה כמו 3 כוכבים במישלן של המסעדות המזרחיות  

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי