בן חמו – חוויה מרוקאית

נעים להכיר

יש לי חבר שקוראים לו אלדד שחר (לשעבר שונשיין). הוא בלונדיני כאחרון הסקנדינבים, עושה תואר שני בפסיכולוגיה ולאחרונה הוא חווה את משבר גיל השלושים. אנשים רבים יכנו אותו בכינוי הלעוס –"אשכנתוז" ואני ביניהם. העניין הוא שגם אני, כמוהו, לבנבן שנושא את השם הפולני הקשה פשטצקי. ניסיתם פעם לכתוב פשטצקי באנגלית? ובכן, זה לא קל. החיים שלנו היו יכולים להיות לא רעים בכלל לולא שנינו היינו פריקים של אוכל מרוקאי. למעשה החיים של אלדד היו יכולים להיות מושלמים בלי שום בעיה כי זוגתו בארבע שנים האחרונות היא מרוקאית אסלית, אבל איך לומר את זה במילים עדינות, ככל שהמרחק שלה מהמטבח יגדל, כך ייטב לכולם. וחוץ מזה היא צמחונית אדוקה אז זה לא משנה בכל מקרה. אז מה אנחנו עושים כשהגן המרוקאי הדמיוני והרדום מתחיל להרים את הראש ולשאול מה יש לאכול? נכנסים למכונית ונוסעים למרכז המסחרי של אור עקיבא, למסעדת בן חמו. איפה שהקוסקוס אלוהי והקציצות המרוקאיות הן מלאכת מחשבת של בשר ותבלינים. זה היה יום חמישי בצהריים כששנינו היינו רעבים וקצת מבואסים ולא היה צריך יותר ממבט קטן כדי להבין – אנחנו בדרך לבן חמו.

רוח ואטמוספירה

בשעה שתיים בצהריים המרכז המסחרי באור עקיבא היה כמעט ריק מאדם וזה לא ממש מפתיע. אור עקיבא היא לא העיר הכי תיירותית בעולם, אבל כשנכנסים למקום מבינים שבכל זאת יש בעיר עם אווירת העיירה הזו מקום אליו עולים לרגל, כאילו כל התושבים התנקזו לשם בבת אחת -מסעדת בן חמו. איפה שלא פשוט למצוא כיסא פנוי, אבל לכל מי שמגיע, תמיד ימצאו איפה לשבת. המלצרים הרבים נעים במהירות ראויה לציון, מחזיקים צלחות עמוסות בכל טוב, נעים בקלילות מהמטבח לשולחנות הרבים במקום, לא מבזבזים שנייה על גינונים מיותרים ות'כלס – אין שום סיבה שיבזבזו. לבן חמו מגיעים אנשים רעבים שרוצים בשר איכותי ואם אפשר – אז מהר. בכניסה למקום ניצבת ויטרינה מרשימה ביותר עם נתחים מבהיקים ומפתים שגורמים לבלוטות הריר הקרניבוריות לעבוד קשה. אז נכנסנו למקום, הקשבנו להמולה מהשולחנות, שלחנו נשיקה באוויר לגושי הבשר החתיכים שבוויטרינה, כאילו אמרנו – להתראות עוד כמה דקות והתיישבנו.

היה היה

הבשר שמעטר את הוויטרינה מגיע מדי כמה שעות מהקצבייה של אלברט בן חמו שממוקמת בשוק באור עקיבא, מקום משכנה בארבעים השנים האחרונות. הקצבייה הכשרה כמובן היא חוליה נוספת בשרשרת שמתחילה במרוקו החמה שם עסק אביו של אלברט, שלמה, במקצוע הקצבות. אתם מבינים, יש לכם פה עסק עם משפחת קצבים עם היסטוריה. כשהמשפחה הגיעה לארץ, הם התמקמו באור עקיבא שם פתח אלברט הבן את הקצבייה המפורסמת ולפני כעשר שנים פתחה הנכדה לימור בן חמו את המסעדה בה סעדנו. הבשר עובר כחוט השדרה בסיפור המשפחתי ואני יכול רק לקוות שיש להם משפחה גדולה ושהחברים בה יפתחו עוד ועוד מסעדות של בן חמו ברחבי הארץ, בעצם אני מאחל את זה יותר לתושבי הארץ. במסעדה, בדומה לקצבייה ניתן להזמין נתחים מהויטרינה כדי לעשות על האש איכותי וכשר. הקציצות המרוקאיות, הנקניקיות, האנטרקוטים, כל היופי האדום הזה שטף לנו את הרשתיות עת התיישבנו בשולחן פינתי והזמנו גולדסטאר.  

מנה מנצחת

הארוחה בבן חמו מתחילה בסלטים, כנהוג בארצנו. וכשאני אומר סלטים אני מתכון למלא סלטים. שלא לומר, המון. זה מתחיל בפיתות חמות חמות שנמרחו בשכבה הגונה של שום כתוש ושמן זית והונחו על הגריל לצלייה קצרה שיכולות להוות ארוחה מצוינת בזכות עצמן וזה ממשיך בסלט חצילים שזכו אף הם לנחת הרשת במקום. ליד אלה תמצאו סלט של עגבניות עם קוביות בצל לבן, סלט של עגבניות מרוסקות עם הרבה פלפל ירוק חריף, סלט כרוב סגל במיונז, קולסלאו, חמוצים, טחינה חזקה, קולורבי ופלפלים כבושים בתיבול מרוקאי עדין, סלט אבוקדו מצוין, פלפלים קלויים ועוד ועוד ועוד כיד המלך. הסלטים זורמים בחופשיות וכל צלחת שמתרוקנת, מיד מתמלאת, אז ראו הוזהרתם. מכיוון שלבחור מהיצע הבשרים במקום זו משימה שהיא תמיד קשה מנשוא, החלטנו ללכת על חצאי מנות והרכבנו צלחת שבה שהו בצוותא טחול ממולא באיברים פנימיים, שיפוד מולארד, חצי מנה נקניקיות חריפות ושיפוד בודד של קבב. הנקניקיות שרפו את הלשון וליטפו את החיך, השומן של המולארד היה קריספי ומופלא, את הידיים של מי שלש את הקבב צריך לנשק והטחול עירסל את הכבדים עם המון כמון, בהרט ועוד כמה אבקות קסמים. אני לא יודע מה המנה המנצחת במקום, כל שילוב של חצאי מנות יתקבל בברכה כי מבאס לצאת משם אחרי מנה אחת בלבד. מה שבטוח, שאין כמו הבשרים של בן חמו עם התיבול המיוחד שלהם כדי להעלות חיוך על פניו של כל אדם שלא סובל מצמחונות.  

כמה מילים על קוסקוס

זכור לי בבירור ריב עם חבר בכיתה ג'. אני טענתי שקוסקוס הם אותם פתיתים להכנה מהירה שאמא הייתה מכינה לי בשובי מבית הספר. הוא טען שקוסקוס היא מנה שמזכירה פירורים ושיש בה חתיכות גדולות של ירקות כמו קישואים ודלעת וגזר. כשחזרתי הביתה נסער סיפרתי לאמא שהילד מהכיתה אמר שקוסקוס זה פירורים ובכלל לא הפתיתים שהיא הכינה לי ושהוא שקרן. על מנת לקצר את הסיפור אכתוב רק זאת, כדי להכיר קוסקוס אמיתי מקרוב, כל מה שצריך זה להגיע למסעדת בן חמו באור עקיבא, מנת הקוסקוס מגיעה שם חינם בהזמנת מנה עיקרית אך מחירה לא יסולא בפז.

חשבון בבקשה

סלטים לזוג (8 ₪ לאדם בהזמנת עיקרית, 18 ₪ ללא עיקרית), שני בקבוקים של שליש גולדסטאר (12 ₪ X 2), שיפוד קבב (26 ₪), שיפוד מולארד (30 ₪), חצי מנה קציצות מרוקאיות (26 ₪), חצי מנה נקניקיות חריפות עבודת יד (26 ₪), חצי מנה טחול (32 ₪) וכל זה הגיע עם בצלים צלויים ועגבניות צלויות על הגריל ולקינוח הזמנו בוואריה (15 ₪) וקדאיף רטוב עם תחתית מוס עשיר (15 ₪) שזה אומר שסך הכל השארנו במקום 186 ₪ וגם את עצמנו השארנו שם די הרבה זמן אחרי שסיימנו לאכול כי אחרי ארוחה כזו לא פשוט להתקלף מהכיסא. הקפה השחור על חשבון הבית עזר... 

*כתבה פרסומית.  

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי