נויפלד שומר על ביטחון תזונתי עם מיטבר

אנחנו חיים בתקופה שבה שום דבר לא בטוח. הכל נזיל, הכל שברירי, הכל על תנאי.

אתה הולך לישון עם אצבעות שלובות בתקווה שלא תהיה אזעקה וקם לצלילי התראה שהסאונד שלה יותר מפחיד מהטיל עצמו, מקלל קללות שלא ידעת שאתה יודע.

אתה קם בבוקר, מקלל עוד קללה, שותה המון קפה, קורא המון נייד, מתכנן את היום מתוך אשליה של שליטה ותוך שעה יירוט בשמי גוש דן או מלחמה חדשה שפרצה עם מדינה חדשה (מהמר על קוריאה. תזכרו איפה קראתם את זה בפעם הראשונה), אתה מוצא את עצמך במקלט עם אנשים זרים, שאולי יהיו האנשים האחרונים שתראה בחיים.

אפילו חלומות כבר אי אפשר לחלום בשקט... אתה מתכנן בהקיץ מסלול בתאילנד בעוד כמה חודשים, אבל בלב שואל את עצמך אם הטיסה הזאת בכלל תמריא.

המצב ממש ממש לא בריא.

בתוך הטירוף המוחלט הזה, בן אדם חייב למצוא לעצמו עוגן. משהו אחד, יחיד ומוחלט שאפשר לסמוך עליו במאת האחוזים. משהו בלי הפתעות. משהו יציב לחלוטין. משהו שלא דורש שום מאמץ, לא מצריך קבלת החלטות מורכבות ולא מזמן שום אכזבות. כמו לירן חולצה אפורה או איש עם משקפיים לבנים בשידור מהשטח בזמן יירוטים, אתה מחפש משהו שתמיד יהיה שם בשבילך. וכאן בדיוק נכנס לתמונה השליח של וולט, כשהוא מושיט לך את השקית של מיטבר בורגר.

 שליח או שליחות? צילום: ליאור נויפלד

כבר אלוהים יודע כמה שנים שהמיטבר הוא לא סתם המבורגר, הוא המהות האמיתית של המונח "ביטחון תזונתי". בזמן שמסעדות בתל אביב מנסות להמציא את הגלגל – אננס וגבינה כחולה, ריבת בצל קונפי, ביצת שליו עלומה על קציצה בינונית בניסיון נואש להצדיק מחיר מופקע, המיטבר שומר על פאסון בלי ניסויים קולינריים מיותרים על חשבון בלוטות הטעם. הקונספט בינארי, כשההתלבטות היחידה האפשרית היא עם גאודה, או בלי. ובדיוק כמו פרק של סיינפלד או סולו גיטרה של סלאש – אתה מוכן לראות ולשמוע בדיוק את אותו הדבר, גם בפעם האלף.

 המיטבר הוא לא סתם המבורגר. צילום: ליאור נויפלד

יש המבורגרים טובים בתל אביב. יש גם לא מעט נדירים. אבל העקביות והאמינות של המיטבר, זה נדיר בקטע קיצוני. 200 גרם בשר מנתחים מובחרים (הילדים שלי טוענים שיש בקציצה בצל. אני לא בטוח. אבל היא בין הטובות בארץ), תמיד אותה מידת עשייה (שהם בכלל לא שואלים אותך, mw ביי דיפולט). אתה יודע בדיוק, אבל בדיוק, מה אתה הולך לקבל בכל הזמנה, וזה תמיד משמח.

 תמיד משמח. צילום: ליאור נויפלד

רמת הדיוק יורדת לפרטים הקטנים ביותר: הלחמנייה אוורירית, העגבנייה (מסוג ביף-סטייק) היחידה שאני לא מוציא בהזמנה, חסת לליק שהם מגדלים בעצמם ונקטפת כל בוקר ומלפפונים חמוצים תוצרת בית. בצד צ'יפס בלגי חתוך בזיג-זג קלאסי ואת הספייסי מיונז שעשוי מפלפלים טריים, והכי חשוב – משלוח שתמיד מגיע פיקס, חם, ארוז טוב. מיטבר זה מקום שאי אפשר לעזוב.

כששואלים אותי ״מהו חוסן לאומי אמיתי״ (איש, מעולם, לא שאל אותי שאלה כזו), אני לא מדבר על ממ"דים או על כיפת ברזל, אני מדבר על המבורגר שלעולם לא יאכזב אותך. כשמדברים איתי על שפיות, אני לא מדבר על הפסקת מלחמות עולם, אני מדבר על צ׳יפס קריספי וחם.

 צ'יפס קריספי וחם. צילום: ליאור נויפלד

כשמדברים איתי על שגרה, אני לא מדבר על עבודה, אני מדבר על ספייסי מיונז שהוא באמת ספייסי ולא סתם מיונז בצבע כתום בהיר. מיטבר, ההמבורגר הכי בטוח בעיר.

להזמנות, ולהזמנת שולחן הקליקו פה 

צילום תמונת שער: ליאור נויפלד