הנויפלד'ס באו לטאפסים במסעדת eso

״אני אקח הכל״, אומר תומר, הדמות שמשחק אסי כהן ב״מסודרים״, למלצר בבית הקפה. תומר והחברים שלו עשו אקזיט של 200 מיליון דולר, ומאותו הרגע הם רק מפזרים כסף. ״אני אקח הכל״, הוא אומר למלצר, את כל התפריט, אין לו כוח לבחור עכשיו מה כן ומה לא. ברלד, הדמות שמשחק מאור כהן, מנסה להזמין פסטה מיד אחריו. ״מה אתה מזמין פסטה, אומרים לך שהוא הזמין הכל״, אומרים לו שאר החברים בשולחן.

אני אוהב טאפאס ברים כי – א. אני אוהב לפתוח שולחן. ב. אני לא אוהב להתחייב למנה אחת. ג. כי זו הסיבה שיצאתי מהבית, לטעום כל מיני דברים. להכין לי מנה אחת טובה, אני יודע לבד, להכין לי מלא דברים טעמים זה מלא זמן ומלא כסף ומלא בלאגן. ד. אני אוהב ליהנות מהארוחה לאט לאט, ובמקרים של מנות עיקריות כבדות אני מוצא את עצמי מחוץ למסעדה אחרי שעה, לא מבין איך זה נגמר כל כך מהר.

חברים טובים שלנו גרים בברצלונה כבר כמה שנים, ובכל פעם שהם באים לארץ, אנחנו אוהבים לקחת אותם לטאפאס ברים. כאלה אנחנו, קלישאה. אם הם היו גרים ביפן, היינו לוקחים אותם לסושי. אז שמעתי על eso החדש יחסית בדיזנגוף, שהוא גם טעים, גם נעים וגם במחירים שנעים בין 9 ש״ח ל78 ש״ח, אז הרגשתי שלביקור הבא שלהם, יש לנו את זה.

מה היה לנו בשולחן:

זיתים מתובלים

נשמע בסיסי אני יודע, אבל זיתים טעימייייים. לפעמים כל מה שצריך בחיים זה זיתים טעימים. מקום שמשקיע בזיתים, משקיע בפרטים.

 לפעמים כל מה שצריך בחיים זה זיתים טעימים. צילום: ליאור נויפלד

קרוקט כרישה, איולי ופרמז׳ן

מדובר בטאפסים, לכן מדובר ב-4 ביסים בסך הכל, אבל איזה ביס מושלם. אם לא הייתי בקטע של לפתוח שולחן, הייתי פשוט מזמין 10 כאלה ומסיים את הערב.

 ביס מושלם. צילום: ליאור נויפלד

פדרון, מלח עשבים וליים

אם כבר קלישאה, אז לצד הפטאטאס בראבאס, זו כנראה מנת הטאפאס הכי נפוצה בקטלוניה, אבל גם היא, כמו הזיתים, לא נמאסת לעולם. הכי כיף ליד הדרינקים, ועושים אותה פה מצוין.

 הכי כיף ליד הדרינקים. צילום: ליאור נויפלד

סשימי דג, אחו בלנקו, סלסת עגבנייה ירוקה, עשבים

בשלב הזה הבנו שנפלו טוב. הכל טעים. הכל מתובל נכון. הכל בא טוב.

 נפלו טוב, הנויפלד'ס. צילום: ליאור נויפלד

טורטייה, אבוקדו, איולי לימוני וטרטר טונה

ראו סעיף קודם.

קלמרי צרוב עם ירקות שרופים ויוגורט

המנה היחידה בכל הערב שהייתה לא בול בפוני – הרכיבים נכונים, התיבול נכון, אבל משהו לא קרה שם. לא נורא, זה בדיוק השלב להזמין בקבוק יין לבן שני ולהתקדם לדבר שבגללו באנו למקום הזה – הברוסקטות.

 משהו לא קרה שם. אבל היי, הזדמנות לעוד בקבוק יין. צילום: ליאור נויפלד

ברוסקטות

טוב, זה אסור בשום פנים ואופן לפספס. נכון, כולה ברוסקטות לכאורה, אבל כאן שכללו אותם לרמה של מבטים. מה זה רמה של מבטים? הביסים האלה שאתה נותן, ואז דופק מבט לזה שיושב לידך של ״אמאלה מה זה״, בלי מילים, רק עם העיניים. אנחנו ניסינו את רובם:

מחמצת, ענבים טריים וחרוכים, קרם פרש, דיבס

למה לא שמים יותר ענבים ביותר דברים?

 צריך יותר ענבים בעולם. צילום: ליאור נויפלד

בריוש, ארטישוק מטוגן, בצל מוחמץ

משווה ומעלה – למה אני לא אוכל ארטישוק מטוגן לפחות פעם בשבוע?

מחמצת, דג מפורק, קרם פרש, פדרון

הביס הכי טוב של ערב, בהסכמה מלאה של כל השולחן.

בריוש, תירס לבן, איולי טבסקו, מנצ׳גו

טוב זה מתחיל להישמע כמו טור ממומן. בחיי זה לא. לא מכיר שם איש. זה פשוט מעולה.

בריוש, דג כבוש, איולי לימון, שיפקה

אוקי, זה רק טעים מאוד. לא הכי טעים של הערב. הנה, קצת פרופורציות.

מחמצת, ברי, סרוולד, דבש חריף

הבשר היחיד שטעמנו כי אשתי צמחונית. לא היה חסר

איך זה עובד?

מזמינים צלחת מעורבת, של 3 או 5 ברוסקטות בטעמים מעורבים, והדבר היחיד שאפשר להגיד על זה שמיד ברור לכם שתזמינו עוד צלחת. נכון לעכשיו הביס הכי טוב של 2026. מצד שני השנה רק התחילה אז הכל פתוח.

לסיכום:

1. טאפאסים, מכל הסיבות שכבר ציינתי.
2. דיזנגוף יודע להכיל את הוויב הכמעט ספרדי הזה.
3. המחירים לא המחירים של ברצלונה, אבל גם לא גבוהים ומאפשרים לפתוח יופי של שולחן במחיר סבבה.
4. לכו ל-eso. טעים. ממליץ.

צילום תמונת שער: ליאור נויפלד