קינמון, מוסיף המון

״אנשים אוהבים קינמון. זה צריך להיות על שולחנות במסעדות, לצד מלח ופלפל.

בכל פעם שמישהו אומר ״וואו, איזה טעים זה, מה יש בזה?״ אותה תשובה חוזרת כל הזמן –

קינמון, קינמון, ושוב פעם קינמון״

(ג׳רי סיינפלד)

קינמון זה תבלין האלים

טעם מסתורי, שאיכשהו כמה פעמים שלא תאכל אותו, אתה אף פעם לא מתרגל אליו, בקטע הכי טוב שרק אפשר. אבקת פיות חומה, הכי קרובה לסמים שיש בטעמים, לכל ביס שלה יש טעם של ״תאכל עוד המון קינמון, בן אנוש חלש שאתה״. אבל עם כל הכבוד לקינמון בצורה הגולמית שלו, הסינבון הוא כבר מאכל שאמור להיות לא חוקי, או לפחות מוגבל בגיל שאפשר לקנות אותו - קונספירציה גאונית של בצק שמרים נטול כל עכבה מוסרית בתוך ג'קוזי של חמאה וסוכר. והריח - אני מחכה כבר שנים לבושם ״או דה סינבון״ שאוכל להתיז אל הצוואר ולסובב ראשים בכל חדר אליו אני נכנס. בקיצור, הבנתם את הקטע. קוראים לי ליאור, ואני מכור. אבל זה חוקי, אז שתבוא המשטרה...

 מכור חזק לקוקינמון. צילום: ליאור נויפלד

המקום: דולי בייקרי - Doli Bakery

זה אולי הדבר הכי טוב שקרה לאחרונה בשוק לווינסקי, מקום שקרו בו המון דברים טובים בשנים האחרונות. מקדש שמוקדש כולו לסינבון, מקום שכולו דדיקייטד להתמכרות הזאת, בלי פינפונים מיותרים, בלי מגוון שגורם לך גם להתבלבל וגם לחשוד שאולי הלכו על כמות במקום על איכות. במקום זה - בייקרי סופר אותנטי, בבעלות דור ולירז, טבח וקונדיטורית ש״לקחו את הסינבון כמשימת חיים״, לפי הגדרתם.

מאחורי הדלפק יש שורה של מגשים שהרגע נאפו, יפיפיים (אני לא מגזים, תראו בתמונות. נתנו לי להיכנס ל2 שניות מאחורי הדלפק), שכולם לוחשים את השם שלי ״ליאור, ליאור, קח אותי״. כן, אני נסחף. מכור, וקצת מחופף. ולמרות שהכל זה קינמון, בתוך הייקום הקולנועי המופלא הזה יש דווקא לא מעט אופציות מרשימות במיוחד.

 שורות יפות וממכרות. צילום: ליאור נויפלד

אז מה ניסינו?

סינבון קלאסי - המלך הבלתי מעורער של פשטות מנצחת. עשיר ברוטב קינמון עם טופינג של גלייז שמנת חמוצה. סינבון לקחת לאי בודד.

סינבון פיסטוק - שדרוג מושחת לקלאסיקה. לא סתם צבע מאכל ירוק, פרלינה פיסטוק ופיסטוקים טחונים שנותנים קראנץ׳ ומליחות עדינה. ביס שמתאים בול לשוק לווינסקי.

 לא סתם צבע מאכל ירוק. צילום: ליאור נויפלד

ספיישל סינבון תותים מסקרפונה - קציפת מסקרפונה, תותים טריים וקולי תות שמכינים במקום מאפס. חגיגה, מה יש להגיד. צבעוני, שמח, טעים. כפיים של שישי בצהריים.

 חגיגה, מה יש להגיד. צילום: ליאור נויפלד

לא ניסינו אבל מיליון אחוז שנחזור לטעום:

סינבון טרמיסו - עם קרם מסקרפונה טרמיסו, רוטב זביון ואבקת קקאו.

סינבון שוקולד דובאי - עם שערות קדאיף מקורמלות, גנאש שוקולד מוקצף, פרלינה פיסטוק ושבבי גרואה. היום זה חוק מדינה להחזיק גרסת דובאי לכל דבר.

סינבון פאי תפוחים - עם תפוחים מקורמלים, רוטב קרמל חמצמץ וקרמבל קראנצ׳י. תוך כדי שאני כותב את זה אני תוהה לעצמי למה בעצם לא לקחתי את זה. עוד אחזור לתקן.

 הנויפלדים עוד יחזרו. צילום: ליאור נויפלד

אז איך היה:

מעולה. טרי. טעמים מדויקים וממש לא מוגזמים או סתם מתוקים מדי. אחלה וויב של מקום אמיתי ולא רשת או מפעל של מיליון מוצרים. קינמון זה אופי, ולמקום הזה יש ערימות ממנו. לכו, תבואו מוקדם, תאכלו חם. זה באמת באמת מקום מושלם.

צילום תמונת שער: ליאור נויפלד