גם ליאור נויפלד נפל בטרנד ג׳נדר

תחנה ראשונה: KOHI | בן יהודה | קניצ׳יווה

מה זה בית קפה יפני? לא יודע. מה אוכלים בבית קפה יפני? אין לי שמץ.

האם יהיו שם עניינים יפניים כאלה, של נודלס או סושי? לא ממש מצאתי מידע ברשת.

״אז מה יפני בזה?״ שאלתי את הילדה. ״הפנקייק״. אוקי. פנקייק, אני אוהב.

אז תמר ואני נסענו בשישי בבוקר ל "קוהי"' או kohi, שזה בעצם קפה ביפנית, ברחוב הכי לא יפני בעולם, בן יהודה כמובן. רחוב שחופרים בו רכבת קלה כל כך הרבה שנים, שלא אתפלא אם בקצה החפירות שם, אפשר אשכרה להגיע ליפן. האווירה אמנם תל אביב, אבל העיצוב המינימליסטי והמוקפד דווקא עבד יפה. בקיצור, פיוז׳ן, נקרא לו בן יהודה סאן.

הקפה

אחלה קפה. טעים. מוגש יפה. סביבנו הזמינו לא מעט מאצ׳ה. אני לא אוהב מאצ׳ה. אני קפה, ביפן, ביוון, בכסלו, בסיון, אני שותה קפה שם וקפה כאן. והקפה כאן מצוין. המקום ממש מתמחה בפולים, בקלייה, וזה מורגש.

 קפה משובח, אבל מה הבעיה של נויפלד עם מאצ'ה? צילום: ליאור נויפלד

כריך חביתת טמאגו בבריוש, עם מיונז ומלפפון מוחמץ

פה כבר הרגשנו את יפן. משהו מדויק, בהגשה, בביס, בקלילות, וויב אוממי קל, פשטות חכמה שמזכירה שלפעמים less זה באמת יותר more.

 לנו זה נראה כמו חביתה בתוך לחם. אבל נויפלד אומר שיש שם אוממי. צילום: ליאור נויפלד

פנקייק יפני פלאפי

יש 2 אופציות. הראשונה עם יוגורט, יוזו ומאצ׳ה, והשנייה, זאת שלקחנו - עם סירופ מייפל, חמאה ואוכמניות. מיוחד, שונה, אסתטי מאוד. לא יכול להגיד שזה הפנקייק הטוב ביותר שאכלתי אי פעם (לא בעולם, הפנקייק היפני בבנגקוק לוקח בוודאות, ולא בטוח שגם בארץ) אבל בהחלט כזה לא טעמתי בשום מקום. שווה לטעום.

 פנקייק יפני, על פי פרסומים זרים. צילום: ליאור נויפלד

מה עוד היה שלא ניסינו – פרנץ׳ טוסט מסקרן, סלט קינואה הדרים שנשמע מעולה, עוגת לימון בחושה או פרנץ׳ טוסט (שאני די בטוח שמקורו לא ביפן, לא יודע למה, משהו בשם של המנה), אבל כבר אמרנו, פיוז׳ן זה החיים.

למידע נוסף גלשו לאתר של KOHI

תחנה שנייה: Garage |  רמת החייל | לשחות בתוך צ'דר

עידו, הבן שלי, לא מאמין במאכלים שלא היו להם הורים. אז נסענו למשהו אחר לגמרי - אם ב-Kohi  האוכל לוחש, בגראז׳ הוא צורח עליך עם מגפון. מזללה אמריקאית מוגזמת, נדיבה מאוד (תזמינו שם צ׳יפס ותנסו לסיים אותו), מושחתת במיוחד.

הטרנד הנוכחי שם הוא דאבל סמאשבורגר, עם בייקון טלה, שנחצה לשני חלקים שמונחים, סליחה, שוחים באמבטיית צ'דר. לא "עם גבינה מעל". לא "עם נגיעת רוטב". אנחנו מדברים על קערה שבה ההמבורגר אשכרה עושה צלילה בתוך מחבת מלא ברוטב גבינה סמיך, כתום ולוהט.

 הקרדיולוג של נויפלד, שומע? אל תיסע לחו"ל בקרוב. צילום: ליאור נויפלד

יש 3 אופציות – רוטב צ׳דר ושום שחור, רוטב צ׳דר וחמאת בוטנים, או רוטב צ׳דר בטעם גריל.

אז שמתי את הקרדיולוג שלי על ספיד דייל וביקשתי מהמלצרית את 3 האופציות. ״אבל אתם שני אנשים״, היא נדהמה״. לך תסביר לה שההורות שלי מבוססת על השבעה של מתבגר שאוכל כל שעה עגולה. ״תביאי אחד אחד, כל אחד בנפרד״, ניסיתי לצאת פחות גרגרן. ההלם לא ירד מפניה, בזבוז זמן.

איך היה?

הגריל הכי טעים. חרפרף ונותן זווית טובה להמבורגר. השום השחור אחלה ממש, החמאת בוטנים קצת חסרת טעם. ובגדול, אם אתם חובבי שחיתות כמונו, זה כיף גדול ומלכלך. אם אתם שוחרי בריאות, אז זה כמו לנסוע לתאילנד אבל לא לאהוב ללכת לים.

לסיכום. תעשו ילדים. הם מוציאים אתכם לאכול. פשוט אתם משלמים.

צילום תמונת שער: ליאור נויפלד