נויפלד חושף את הפייבוריט שלו: קפה זוהו / xoho

ממש התלבטתי אם לכתוב את הטור הזה. הוא משקף את הפער הקיים בין הצרכים האישיים והמשפחתיים שלי, לבין יושרה מקצועית, קולינרית או אמנותית (מחקו את המיותר, אפשר למחוק את שלושתם), והפער הוא – כשיש מקום טוב ממש אבל עוד לא ממש ממש מפורסם, האם לגלות אותו לכולם או לשמור אותו לעצמי? כי גם ככה ברוך השם יש להם עבודה ואם אתה בא בשישי בשעה מאוחרת מדי אתה תחכה לא מעט בתור, אז מה עכשיו אני אוסיף עוד אנשים ואהפוך את משימת השגת השולחן לחסרת סיכוי? מצד שני, מדובר בבית הקפה האהוב עלי ביותר בתל אביב, שהכי מזכיר לי בתי בראנץ׳ מברצלונה ומדריד, עם צוות עובדים שרובו מחו״ל אז בכלל יש וויב לא מכאן, ועם אוכל מצוין ובמחירים שפויים. נו מה, זו לא חובה לפרסם את זה לכמה שיותר אנשים?

אז אחרי תקופה ארוכה שהצלחתי להתאפק, שכללה כמה וכמה ביקורים בשעות יחסית מוקדמות כדי להשיג שולחן, אני מרים ידיים ומספר לכם על xoho cafe, קפה זוהו, בית הקפה הכי כייפי שיש כיום בעיר, לטעמי לפחות. וזהו, אני אפרד מהסיכוי לשבת שם בשישי. אולי יישאר מקום באמצע השבוע, גם זה טוב.

הקונספט:

ארוחות בוקר ובראנץ׳ עם טוויסטים קטנים וכייפים ממש. פתוח כל יום מ-08:00 בבוקר עד 16:00 בלבד, כיאה למקום שמכבד את הקונספט של עצמו, בעיצוב בייסיק אבל מוקפד, המולה נעימה וצפיפות שמזכירה קצת בתי קפה בפריז בקטע טוב, בדיוק האנרגיה שאני אוהב. וכל זה מוקף בהמון לועזית (על שלל גווניה), גם כי מקימי המקום הם הזוג האווי וזולי, ילידת קנדה שעשתה עלייה לישראל לפני הרבה שנים, גם כי המלצרים כולם דוברי אנגלית ברמת שפת אם, וגם - כי יש מלא תיירים. בשנתיים האחרונות זה מפתיע לראות תיירים מסתובבים בתל אביב, זה לא כמו התקופה שהשפה הרשמית בפרישמן הייתה צרפתית, אז כן, זה כיף ונותן תחושה של שפיות ונורמליות, שחסרה פה כל כך.

הרמה:

גבוהה מאוד. הם מתהדרים בעובדה שהם עושים את הכל כולל הכל במקום. וזה מורגש מאוד, בחומרי הגלם, בטריות, בטעמים ובאיכות. התפריט מלא ברעיונות מגניבים של מנות אבל לא מפוצץ בהמון מנות מיותרות, ואני כל כך מעדיף את זה על פני תפריטים עם 700 מק״טים אבל שכל מנה בינונית במקרה הטוב. השירות נעים וסבלני ומקצועי והמיקום מושלם (חוץ מהקטע של למצוא חנייה).

האוכל:

הקטע של המקום הוא שיש קטע. לא איזו התפרעות, אבל כן אופי לכל מנה. דוגמאות שאכלתי –

בייגל ביצה

כריך בייגל קלוי עם גבינת שמנת, עגבנייה, ביצת עין נוזלית, ריבת בצל וצ׳דר אנגלי. מדובר, בגדול, בביס חלומי לחלוטין וכזה שיכול להפוך כל בוקר, אפילו את הקשה והעייף מכולם, לטוב. בשביל ביס כזה המציאו את המושג ארוחת בוקר. בשביל ביס כזה מחפשים חנייה ומקללים, לעיתים בלב ולעיתים בקול רם, את מי שהמציא את העיר הזאת. בשביל ביס כזה עומדים לפעמים בתור. שלא תעזו לחשוב שזה מנה לחלוקה, קחו אחד לעצמכם ואם בא לכם עוד משהו אז תזמינו עוד משהו.

בייגל סלמון

כריך בייגל קלוי עם גבינת שמנת, סלמון בכבישה ביתית (השמועות אומרות שזה נכבש בסלק), צלפים, שמיר ובצל אדום. אנחנו אוכלים הרבה בייגלי סלמון ברחבי העיר והעולם (לעידו, הבן שלי, יש משימת חיים של מציאת בייגל הסלמון המושלם, ואני, כל מהותי בחיים זה לטייל איתו ברחבי הפלנטה ולנסות) והבייגל של זוהו נמצא כרגע במקום הראשון, בהיבט עולמי. כי - א. כשאומרים כשדברים עשויים במקום, מתכוונים בדיוק לזה, טעם שונה וטרי בטירוף. ב. הכבישה בסלק נותנת לסלמון צבע משוגע במיוחד וטעם מיוחד. ג. עזבו דיבורים, זה מושלם.

בוקר לחם בירה

ביצים לבחירתך מוגשות על לחם, יעני הכי קלאסי שיש, אבל זה לחם הבירה הטעים ביותר שאכלתי, אחרי הרבה ניסיונות ולא מעט אכזבות. וזה אולי הסיפור של המקום הזה – לחם בננה, סקון, בייגלים, טורטיות, אין פה ״לחם לבן רגיל״, אין מנה רגילה, בכל דבר יש איזה אופי, גם אם קטן.

סמודי בול

בננה, זרעי צ׳יה וקוקוס קלוי, מוגשים על אסאי, מנגו ועוד כל מיני פירות אני כבר לא ממש זוכר זה הבת שלי אכלה אבל טעמתי והחלטתי באופן מוחלט וסופי שבפעם הבאה שם זה מה שאני אוכל. למרות שברור לי ששוב אלך על בייגל ביצה. אולי פשוט אזמין את שניהם.

 בפעם הבאה הוא יאכל את זה. צילום: ליאור נויפלד

ערמת פנקייקים

שלושה פנקייקים מוגשים עם חצי בננה צלויה, קצפת, פירות יער וסירופ מייפל. סופסוף, פנקייק בלי שוקולד שמשאיר את הטעם לפנקייק עצמו, קצפת ביתית אמאלה ואבאלה, החצי בננה הצלויה משאירה טעם בפה של ״תאכל דחוף עוד בננה צלויה״, וזו אחת ממנות הפנקייק הטובות בישראל.

 פנקייקים אמאלה ואבאלה. צילום: ליאור נויפלד

יתרון שהוא גם חיסרון:

המקום כשר. עכשיו אני, עבורי אין שום יתרון בנושא כי אני מאוד אוהב את שבת בבוקר שלי עם מנה טעימה לצידה, ולא הייתי מתנגד לאיזה בייגל אווז אנד צ׳יז בתפריט, ויחד עם זאת, אין שום תחושה שהרמה הקולינרית של המקום נפגעה, וככה כולם, כולל כולם, יכולים ליהנות מכל הטוב הזה.

שורה תחתונה: אל תלכו. סתם נו תלכו, אבל בבקשה תחלקו את ההגעה לבקרים של אמצע השבוע, כי בשישי אני לפעמים שם, וזה יום קצר ואין לי זמן לחכות יותר מדי לשולחן. תודה.

צילום תמונת שער: ליאור נויפלד