ראש השנה: נויפלד עם 6 טרנדים קולינריים חדשים

אף פעם לא הבנתי את הטרנד הזה של ״אלה יהיו הטרנדים של השנה הקרובה״. איך אנשי האופנה יודעים איזה צבע יהיה חזק השנה? הם לוחשים לצבעים? איך יודעים אם זו תהיה ״שנת הטוניקה״ או ״שנת הפדלפון״? מאיפה היוהרה? אנשים בעולם הזה לא יודעים מה יקרה איתם מחר, אבל מישהי בפריז יושבת ומחליטה שהשנה כולנו נלבש סקין טון בגוון כחול חצוף בטקסטורה של חול ים.

מצד שני, אם זה עובד באופנה, אין סיבה שזה לא יעבוד גם באוכל. אז הנה, בבקשה, מעכשיו אני נביא קולינרי, ורגע לפני פרוץ השנה העברית החדשה, קבלו את 6 הטרנדים שהולכים לשלוט פה בשנה הקרובה:

מטבח אזורי מקומי

השנה תהיה שנת הפריצה של התמחויות מקומיות. אנחנו נשמע על המטבח המקומי של רעננה, שמתאפיין באופן טבעי במנות מרעננות, או על המטבח האשדודי שבאופן טבעי מבוסס על אש גלויה, צריבות פראיות של נתחי בשר. אין לי מושג האמת, אבל כן יש לי היגיון – קולינריה היא הגורם מס׳ אחת לתזוזה של אנשים. נוסעים למרחקים עצומים, רק כדי לאכול במקום אחר, מטבח אחר, חוויה אחרת. ואני אומר, כמה אפשר תל אביב / ירושלים? למה אנשים לא עושים סופ״ש קולינרי בהוד השרון? או בעין הוד? או בירוחם? סצנה קולינרית מקומית, תפזר תיירות מקומית בכל הארץ. אני מת כבר לטעום את הבישול האיטי המפורסם של כפר חוקוק או את השייקים המעולים של חדרה. המצאתי הכל, אבל ככה טרנדולוגים עובדים, ממציאים, ואז זה מתגשם.

 אולי הם  ממציאים טרנד מקומי ברגע זה בכפר חוקוק. צילום: שאטרסטוק

בישול עם אלכוהול

נכון, יש כבר סטייקים ברוטב יין, פירות ים מוקפצים בוודקה, עוף בבירה ועוד כל מיני דוגמאות. אבל אני מדבר על תחום קולינרי שלם, על מסעדות שמתמחות במנות כאלה, על תפריטים שלמים שבהן במקום לעמוד לצד המלצר או הסומלייה ולהעמיד פנים שיש לכם מושג מה עדיף, העפיצות של הקברנה או הפירותיות של השו אסמו, אתם מתלבטים איתו איזו מנה אלכוהולית לקחת. לא קל פה, בישראל, וזה פשוט המהלך הכי טבעי להטביע את יגוננו לא רק בדרינקים, אלא גם באוכל. ויפה שעה אחת קודם.

 העפיצות של השו אסמו בתבשיל. צילום: שאטרסטוק

טאפסים

כי אין מטבח שיותר מתאים לישראל. בינתיים זה פה רק בכמה מסעדות מפונפנות, שעושות אוכל מעולה ואפילו המחירים יחסית סבירים, אבל אני מדבר על מסעדות טאפסים בסטייל קאטלוני אמיתי, שאתה מזמין בלי חשבון, עוד ועוד ועוד ועוד, וזה בסדר שהמנות הן קטנטנות על גבול הביס כי המחיר לכל כיס.

 הטאפסים בחיזיון של נויפלד מתומחרים לכל כיס. צילום: שאטרסטוק

Zero Waste

שמעו, כולנו גדלנו על ״לא זורקים אוכל״, ובצדק. אנחנו מעיפים אוכל טוב, בריא, איכותי ויקר לפח, בזמן שאת שפופרת משחת השיניים שלנו שעלתה 15 שקל אנחנו סוחטים עד הטיפה האחרונה, בכוח, כי חבל על כל טיפה. משהו פה מעוות. ולכן אני מכריז, יותר נכון מקווה, שהשנה נראה יותר מסעדות ובתים שמנסים לנצל כל חלק של חומר הגלם - קליפות גזר יהפכו לצ’יפס, עוד סוגי ירקות יהפכו לפסטו, נתחיל לעשות קרוטונים מדברים שלא ידענו בכלל שאפשר לקרטן. אמן.

 אישה מנסה לקרטן שאריות של קליפות. אולי. צילום: שאטרסטוק

אוכל רחוב, אבל באמת

באמת באמת. נלך בשדרה ונאסוף ככה ביד איזה שיפוד בשר, או שיפוד פטריות, או מוקפץ. אם זה מגניב לנו בתאילנד, אז למה לא פה? מספיק לשלטון הפלאפל והשווארמה - נודלס אסייתי, טאקו מקסיקני, אוכל פיליפיני או גרסאות עילית למאכלים מקומיים - כמו “מעורב ירושלמי גורמה” או “בורקס שף” עם מילויים לא צפויים. אוכל רחוב זה טעים.

 בדימיון של נויפלד יהיה פה אוכל רחוב ואתם לא תמותו ממנו. צילום: שאטרסטוק

רשת בשם Comfort Food

כי בסופו של דבר, זה מה שחסר לנו. מקום שכל כולו עוסק בנחמה. לא קל מול המסך, לא קל ברחוב, לא קל לנו מרוב מלחמות. המצב באמת באמת לא מעניק לנו שנייה אחת של נשימה. רק האוכל נשאר המפלט.

ברשת הזאת יוגשו המנות הבאות (להמחשה בלבד):

קציצות של סבתא ברוטב אדום

קציצות בקר עם אורז, מבושלות שעות ברוטב עגבניות מתוק-חמצמץ עם הרבה שמיר. מוגש עם אורז לבן או פירה ועם שאלות כמו ״מתי תתחתן?״ או ״איך בעבודה?״

 מחזיקה את הצלחת: סבתנו הצדיקה שעומדת שעות לבשל ולהציק במקביל. צילום: שאטרסטוק

מקרוני & צ’יז ישראלי

גרסה אמריקאית קלאסית עם טוויסט: רוטב גבינות על בסיס גבינה בולגרית וקשקבל, עם פרורי לחם מתובלים בזעתר. צריך להיזהר, אנשים עלולים להתמכר.

 והסיבה שהיא לא מרוצה מהמק אנד צ'יז שלה, כי אין עליהם פרורי לחם מתובלים בזעתר. צילום: שאטרסטוק

תפריט ממולאים (משתנה על בסיס יומי)

כי ממולאים זה אוכל, שיש בתוכו עוד אוכל - בצל ממולא בשר בקר ואורז בר, חציל ממולא בעדשים שחורות טחינה וסילאן, פלפל ממולא של בית, עגבניות ממולאות בקוסקוס ועשבי תיבול. אני יכול להמשיך ככה לנצח.

עוגת ביסקוויטים מפוארת

שכבות ביסקוויטים עם קרם מסקרפונה ושוקולד בלגי, ומעל קצפת עם קראמבל. נוסטלגיה שהופכת לסטייטמנט.

לסיכום - כולם מאחלים ״שתהיה שנה טובה״, אבל לא תמיד עושים משהו בנידון. אני מאחל ״שתהיה שנה טעימה״, כי את זה, אנחנו יכולים בקלות לעשות.

צילום תמונת שער: שאטרסטוק