5 מנות, נויפלד אחד

איך אני אוהב תוכניות לקט. תביאו לי את כל הגולים של המחזור, בלי לצפות בכל המשחקים המשעממים. תאספו לי את המערכונים הכי טובים לפרק אחד, או את השירים הכי טובים לאיזה מיקס טייפ מושקע. באתי ליהנות, ואין כיף גדול יותר מאוסף מושקע.

אז הנה אוסף הקיץ שלי, שהוא מקרי לחלוטין אך משובח במיוחד:

1. ביס טרטר בקר

מה: שני ביסים של טרטר משייטל טרי, לחם מחמצת, מיונז יפני, חרדל גרגירים וסויה קוג׳י

איפה: ג׳אנגו, תל אביב (מבית טריגר)

למה זה נכנס לפרק: גם כי זה מקום שאני מאוד אוהב - כיף לשבת, כיף לדבר עם המלצרים שמאוד אוהבים את המקום, כיף לאכול שם המבורגר שאין בו שום מניירות, שום תוספות ושום טריק חוץ מחומרי גלם פרפקט. וגם – כי זה ביס מושלם, לא פחות ולא יותר. בול בתיבול, בול בגודל שצריך למנה ראשונה, מצטלם בול, משאיר טעם של עוד ובקיצור כמו שמשום מה נהוג להגיד בזמן האחרון, 10 מ-10. פעם היו אומרים פשוט ״10״, אבל היום זה כבר לא מגניב להגיד. היום גם לא מגניב להגיד ״מגניב״. לא נצא מזה אז נתקדם לביס הבא.

2. תפו״א מדורה עם בשר סרטנים

מה: מה שכתוב בכותרת, אין עוד פירוט בתפריט

איפה: ורמוטריה בנחלת בנימין

למה זה נכנס לפרק: כי אני מאוד מעוניין לעודד את הסגנון של המקום - תפריט טאפסים טיפל׳ה יותר יקר ממה שתמצאו בברצלונה אבל לא נופל ברמה ובמנות רבות אפילו עולה על המקור, עם מלא סוגים של ורמוטים וכל מיני מנות חלוקה. די כבר עם העיקריות האלה, נמאס מעיקריות, מנה עיקרית זו מנה מתיימרת, יקרה, ב-23% מהמקרים מאכזבת וב-59% מהמקרים מתומחרת גבוה מדי (המצאתי את הנתונים אבל הם מדויקים מאוד). כאן יושבים, מזמינים כמה דברים, חולקים, טועמים, הערב מתגלגל והרבה יותר כיף. והמנה הזאת, ובכן, אם אתם שם אל תעזו לעשות את הטעות ולא להזמין (גם) אותה.

3. סטייק&צ׳יפס

מה: סטייק שייטל 200 גרם ברוטב פלפלת, מונח על צ׳יפס

איפה: GDB, אבן גבירול

למה זה נכנס לפרק: כי למה לא. סטייק שלא לוקח את עצמו ברצינות למרות שהוא רציני לגמרי, ומציע גם בחירת נתחים יחסית רחבה למסעדת רחוב שמתמחה בהמבורגרים בכלל. כי ההגשה הסלופית גורמת לצ׳יפס לקבל גם את טעם הבשר וגם את טעם הרוטב. כי זה עשוי בול וזה טעים לפחות כמו שזה נראה. כי לפעמים לא צריך להתחכם ורוטב פלפלת שגדלנו עליו בתחילת המילניום עדיין טעים מאוד ומחמיא מאוד לסטייק. אז גם אני מחמיא מאוד לסטייק.

4. כנאפה

מה: כנאפה עם גלידת וניל ופיסטוק

איפה: יאפא כנאפה, דיזנגוף

למה זה נכנס לפרק: כי ניסיתי כנאפה בהרבה מקומות בארץ, כולם עם הבטחה גדולה לכנאפה שתשנה את החיים שלי בגלל סכנת התמכרות, ובסוף אני תמיד חוזר ליאפא. זה מתוק בול במידה, זה נמתח בול במידה, בדיזנגוף לרוב אין תור כמו שיש ביפו שזה פלוס גדול מאוד, ובגדול בעולם שמשום מה מעריץ את הקינוח הבזוי וההזוי ושמו ״מלבי״ חשוב לי לתמוך בנמסיס שלו, הכנאפה, בכל פעם שאני יכול. מומלץ לפחות פעם בחודש.

5. גלידה אמריקאית

מה: סופט סרב בהשראת מקדונלד׳ס אבל ברמה של שף

איפה: קווינס, נחלת בנימין

למה זה נכנס לפרק: אני רק אפרט פה שנייה את הדברים שאני טעמתי:

סאנדיי טירמיסו - גלידת וניל, ביסקוטי, אספרסו, קראמבל קקאו ושברי שוקולד.

סמורס – גלידת וניל, מרשמלו פלאף, רייס קריספיז ורוטב שוקולד מריר.

סאנדיי קדאיף - גלידת פיסטוק וניל, קדאיף, חלבה, קצפת וסילאן.

הכל, כולל הכל, תוצרת בית. הכל מורכב מול העיניים לכדי מנה יפה, יפה מדי ככה שאתה מצלם אותה קצת יותר מדי ואז נזכר שמדובר בגלידה ומדובר בקיץ ישראלי וצריך להתחיל לאכול לפני שזה הופך לשייק. זה פתוח רק בשעות הערב, זה כיף ענק וזה מקום שמדי כמה ימים הבן שלי שואל אותי ״למה אנחנו לא שם עכשיו, בעצם״.

לסיכום:

יצא לגמרי במקרה שהרכבתי פה ארוחה שלמה, של פתיח, ראשונה, עיקרית ושני סוגי קינוחים. והכל בתל אביב, העיר הגדולה הקטנה בעולם, ככה שאולי תוכלו אפילו לעשות סיור טעמים לפי ההמלצות האלה. כנראה שזה לא יקרה כי חם בחוץ, אבל תנסו כל אחת מהמנות בהזדמנות הראשונה. 97% שתאהבו (זה מדעי), 3% סיכוי שלא תאהבו אבל אז אני ממליץ להיבדק אצל רופא.

צילום תמונת שער: ליאור נויפלד

*חלק מן המסעדות המופיעות בכתבה הינן לקוחות rest אך נבחרו ללא שיקולים מסחריים