נויפלד בתאי סטורי - בואי לאילת! לאילת?

1. נסענו לאילת לחופשה זוגית. אנחנו לא טיפוסים של אילת – אמנם גרתי בה קצת, וביקרתי בה פה ושם, אבל תמיד זה היה עם חבר׳ה, עם הילדים, עם העבודה, אף פעם לא בחופשה זוגית. והנה, נסענו אל הלגונות הכחולות, ועוד באוף סיזן, כדי להרגיש מחדש את נווה המדבר הכי מוזר בעולם. והדבר היחיד שחששתי, כמו תמיד כשאני נוסע לחופשה – זה מה יהיה לאכול שם.

2. ומן הערים המקומטות

וואלה, לא השתנתה. המלונות קצת קפאו בזמן, הווייב של העיר עדיין מרגיש כמו עיר מקלט של אנשים שרוצים לחיות בארץ אבל לא באמת לחיות בה, סטייל של אייטיז מהלך בכל פינה, חם אבל בלי מע״מ, חום שונה מהחום של תל אביב שמוציא ממך אמירות שאי אפשר להימנע מהן כמו ״תראי מה זה, חם אבל לא לח״ כמו שהיו לאבא שלך ולאבא שלך אבא שלך וגם אתה עכשיו אבא אז אתה אומר, והכל לאט יותר, רחוק יותר וכחול מכל פינה יותר. אתה תייר במדינה של עצמך, מוקף בתיירים שהם לא באמת תיירים כי גם הם בדיוק כמוך.

3. בואי נמלט אל הלגונות השקטות

טוב, לא ממש סגור על השקטות. יש מלא אנשים, גם בבריכה וגם בחוף של מוש, ומאז שיצא השיר הזה ועד היום כל לילה באילת הפך לכאב גדול בעו״ש, ובאמת שהים יפה והכל, אבל נשאלת השאלה שתמיד נשאלת – ״מה יש פה לאכול״. כי עם כל הכבוד לארוחות הבוקר של המלון, חביתות ולחמניות יש לי בבית. למזלי, קיבלתי טיפ זהב מחבר, שאמר לי ״לך לתאי סטורי, המסעדה הכי טובה באילת״. אני אוהב אנשים שהם נחרצים שנותנים לי המלצות שלא משאירות לי מקום לדמיון. הזמנו מקום.

4. בואי לאילת, לאילת

נכנסנו לתאי סטורי, התיישבנו על הבר, התחלנו לקרוא את התפריט, ואת רשימת המרכיבים הבלתי נגמרת של כל מנה, התחלנו להבין שאין לנו כוח לכל זה, ואז קרה הדבר שאני הכי אוהב שקורא לי במסעדות – הברמן קלט אותנו, לקח את התפריטים ואמר לנו, ואני מצטט, ״אתם מרשים לי להזמין לכם?״

״תודה רבה״, ענינו לו ואיחלנו לחייל בהצלחה. והאמת, וואלה, הייתה הצלחה גדולה. הוא הבין שאנחנו בראש של שר פוד, ראשונות למרכז השולחן, ובנה לנו ארוחה קלה, טעימה ושמחה ממש:

מיאנג פלה

אטריות קאנום צ׳ין, לברק מטוגן, נענע, כוסברה, שברי קוקוס ורוטב תמרהינדי פיקנטי מונחים בעלי חסה. איך אני אוהב שאוכל מוגש לי על מצע של אוכל. איך אני אוהב אוכל שאוכלים ביד ועושה רעשים של קראנצ׳י בפה. ביס מעולה ממש.

רעשים של קראנצ׳י בפה. צילום: ליאור נויפלד

סלט פומלה

דג פריך בטמפורה, מלפפון, בצל סגול וירוק, נתחי פומלה, כוסברה, למון גראס, רוטב דגים, חלב קוקוס, קשיו ובצל פריך. הפתעת העונה. שילוב קלאסי של מתוק, חריף, חמוץ ואוממי עם קראנצ׳יות של הבצל הפריך והקשיו. לא לפספס.

הפתעת העונה. צילום: ליאור נויפלד

קריספי רייס טונה

טרטר טונה פיקנטי על ריבועי אורז פריכים, טריאקי, פוריקקה וקרם אבוקדו. אמאלה. שילוב של חם וקר, נגיעה מתקתקות עם תיבול מדויק, מנה שלוקחים בביסים קטנים כדי שלא תיגמר.

ביסים קטנים. צילום: ליאור נויפלד

מורנינג גלורי

עלי מורנינג גלורי מוקפצים עם צ׳ילי, רוטב פטריות, סויה ושום גס, שהוגשה עם סטיקי רייס לידה וגרמה לי לחזור לרגע לטיול בלאוס לפני 25 שנה. לוקחים עם היד, מגלגלים, טובלים ברוטב. פשוט ומעולה.

סושי

מה היה ברול? לא זוכר בדיוק, מודה. ככה זה כשאתה שם את המפתחות בידיים של מישהו אחר. אבל הדג היה טרי, הטעמים היו חזקים וטובים, הוואסבי ליד היה מושלם, תזמינו שם סושי, הם עושים את זה נכון.

טעמים חזקים וטובים. צילום: ליאור נויפלד

שתייה

את הכל הורדנו עם יין כתום – בעצם יין לבן שמיוצר בטכניקה של יין אדום, שהיה פירותי וחמצמץ ומרענן מאוד.

לקינוח

לא לקחנו כלום כי אני מאמין מאוד קטן בקינוחים אסייתים.

5. לסיכום

אילת, עיר מפלט ומקלט, באה לי טוב לכמה ימים של בריחה מהמרכז. ותאי סטורי הייתה אחת הסיבות המרכזיות - אחלה שירות, יופי של הגשה ודיוק של מנות. קיצר, תזמינו מקומות. האם לנסוע במיוחד לאילת בשבילה? לא להיסחף, את זה תשמרו ליום קניות מרוכז של אייפונים. האם ללכת אליה כשאתם מבקרים בעיר? לגמרי כן.

צילום תמונת שער: ליאור נויפלד