גבינות, הדרך הנכונה לחיות

אוכל זה לא הצד החזק של החגים שלנו

זה לא שאין מה לאכול, ברוך השם יש, אבל זה יותר תלוי ביכולות של אמא, מאשר במסורת המאוד לא קולינרית שלנו – בפסח אוכלים דיקטים שבוע שלם, בחנוכה סופגניות שעשויות מפחמימות ריקות, שמן ושנאה עצמית, בפורים במבה וביסלי מעוכים יחד בשקית הפתעה, בסוכות מחזיקים סוג של לימון שמנמן עם פטמה ואסור לאכול אותו בכלל, יש אפילו חג אחד שלא אוכלים בו כלום. בואו, לא הדת הכי טעימה שיש.

ואז, משום מקום, בלי קשר, צץ שבועות, חג סופר קלאס, עם שיק סקנדינבי של שמלות לבנות כאילו אנחנו פרסומת של מולר ועם גבינות מעולות ושמנמנות כאילו אנחנו עושים פיקניק על הסיין עם מרלן ופייר, הכל לצד יינות לבנים צוננים כאילו אנחנו לא מזרח תיכון אלא יוהאן ויורגן ושווארגן הסקנדינביים שנפגשים לערב גבינות ולגימות כי אין להם בעולם בכלל צרות.

כולם ממש מתרגשים ומחכים שבועות לחג הזה (מכאן שמו, אין שום הצדקה אחרת), ואז למשך ערב ורבע אנחנו אוכלים מאכלים מדהימים, וזהו, יום אחרי חוזרים לפיתה עם חביתה.

והכי מעצבן אותי, שזה קל. זה פאקינג קל

עזבו שנייה את הקישים, הפוקאצ׳ות והסלטים, הם לא העניין של החג. שימו גם בצד את עוגת הגבינה, כי אותה אנחנו כן אוכלים כל השנה. בואו נדבר על המלכה של החג הזה ואין שום סיבה שלא תהיה המלכה של השולחן לפחות פעם בשבוע למשך כל השבועות – פלטת הגבינות. share food אולטימטיבי, קלאס באפס מאמץ, 7 דקות צילחות ביום רע, דרך מושלמת לשדר לאורחים ״אתם מאוד חשובים לי והשקעתי בכם המון אבל לא השקעתי בלעמוד ולבשל כי יש לי חיים אבל הנה תראו איזה יופי״, דרך נהדרת להיות רומנטי, דרך מדהימה להפוך ארוחה של רבע שעה בלחץ (בואו נודה על האמת, כולנו בלסנים שלרוב טוחנים ברגע את כל המנות וממהרים ללכת לשבת מול החדשות) לחגיגה מתמשכת של שעתיים לפחות. זה מצטלם יפה לאינסטגרם, זה טעים בצורה מפחידה, זה וייב של אירופה בשנייה. מה עוד אתם רוצים מארוחה?

ברומא, תהיה רומאי. בפרומז׳רי, תהיה צנוע

אז מה שאני רוצה להגיד בעצם, זה - אל תחכו לשבועות. גבינות בקיץ, גבינות בחורף, גבינות בסתיו, גבינות עכשיו. ואם אתם בעניין, לכו ל״אגתה״ ברמת החייל בתל אביב, אולי המעדנייה הכי יפה בארץ אבל בטוח שהכי פיין שמייקרית שיש – גם ייבואנית של מאות גבינות בוטיק מאירופה, וגם תסגרו שם פינה עם נקניקים משובחים, רטבים שהם מכינים, דגים מעושנים, ריבות, פסטות מיוחדות ועוד כל מה שפעם היו קוראים לו ״דליקטסים״.

המיין אישיו פה זה כמובן הגבינות, מבחר משוגע של דברים שמעולם לא ראיתם או טעמתם ויותר מכך – אין לאף אחד מושג איך בכלל הוגים את שמן. אז דילגתי על כל הפיתויים שבדרך, הגעתי לדלפק ואמרתי לגבינאית בדיוק את מה שאני גם אומר שאני הולך לאכול שווארמה: ״תעשי לי מנה״. רק שהפעם המנה היא פלטת גבינות זוגית, בתקציב שהגדרתי מראש (חייבים, טווח המחירים מאווווד רחב), אמרתי מה הסגנון שאני פחות או יותר אוהב, ומשם נתתי לה להציע, לחתוך, לתת לי לטעום, לייעץ ולספר לי על כל גבינה. יש משהו בקניית הגבינות שהוא אפילו יותר כיף מהארוחה עצמה.

אגתה. צילום: ליאור נויפלד

עם מה חזרתי

• כחולה באסקית / חלב עיזים – אני חולה על כחולות כי אני אוהב טעמים חזקים, אבל זאת איכשהו משלבת בין טעם חזק ודומיננטי לבין עדינות. שילוב לא הגיוני, אני יודע, לא ברור לי איך עושים את זה, אבל מדובר בגבינה שמלכים אוכלים.
• קממבר רכה / חלב כבשים – שימו על קרקר וטוסו לחלל. קל.
• ברי ״דה מו״ / חלב פרה – מיושנת באופן טבעי, קרמית בצורה על טבעית.
• גאודה ויסר – שמעו פה קצת הפסקתי להקשיב להסברים כי את כל הקודמות כבר טעמתי והכל היה נדיר, אבל זו גאודה שמשהו בה גם מתפצפץ בפה, אני חושב שזה חתיכות מלח גס, וזה מושלם.
• גבינת בופור מחלב קיץ – גבינה שמגיעה מהאלפיים הצרפתיים, והקטע של החלב קיץ הוא שמשתמשים רק בחלב שנחלב בעונת הקיץ לייצור שלה. למה? לא יודע, אבל לגבינה טובה, טוב שיהיה גם סיפור טוב. וזו גבינה טובה מאוד.
• פרומאג’ר דה אפינואה – תשכחו מכל הסעיפים הקודמים. גבינת דאבל קרם עשירה מאזור הכפרי של צרפת, שעוברת שטיפה בשמפניה לפני אריזתה, והיא נמסה בפה ברמה אחרת. אני לא יודע לתאר, באמת, גם לי לפעמים נגמרות המילים. הכי טעימה שאכלתי בחיים.

צילום: ליאור נויפלד

ארוחת שבועות, אופן ההכנה

• לוקחים את כל הגבינות ומסדרים אותן יפה יפה על מגש עץ. לא ברור למה אבל על מגש עץ הן יותר יפות ויותר טעימות. משך ההכנה – דקה ו-30 שניות.
• שמים לצד הגבינות באגט, או שתפרסו חצי פיתה (לרוחב, שייצאו 2 עיגולים דקים) ושימו על כל צד שום שמן זית וטימין ותכניסו לטוסטר אובן לכמה דקות, או הכי קל, תקנו קרקרים. אני קניתי קרקרים. משך ההכנה - 5 שניות.
• תחתכו ירקות טריים – עגבנייה, גמבה אדומה, אולי כמה זיתים. טובים. משך ההכנה – 3 דקות.
• תמזגו יין – 12 שניות ל-2 כוסות.

זהו. בלי קישים, בלי מתכונים, בלי פשטידות, בלי סיפורים, בלי פוקאצ׳ות ופיצות ויותר מדי בצק מיותר, לא בשביל זה החג הזה קיים. בפחות מ-5 דקות יש לכם את שולחן מושלם. ולא רק בשבועות, אלא בכלל.